בכפר הקטן Kapetakan שבמחוז ג’וה המערבי של אינדונזיה, פועל בית מטבחיים שמייצר בשר ועור נחש, בשם “בוס קוברה”. המפעל המקומי מייצר מאות מטרים של עור נחש, הנמכר למפעלים במחוז ג’ווה המערבי ובמרכז, בו הם משתמשים לייצור מוצרי אופנה מהנים ומדליקים, כמו תיקים, נעליים, ארנקים וחגורות. גם בשר הנחש לא מבוזבז. אוכלוסיה שלימה סבורה כי בשר הנחש הוא תרופה למחלות עור ואסטמה, כמו גם עזרה להגברת הוויראליות.
המפעל הקטן מעסיק עשרה עובדים ומרוויח עד 15 מיליון רופי (1,562 דולר) בחודש. מחיר תיק העשוי מעור נחש עולה בין 150,000 רופי (15 $) לבין 300,000 רופי (31 $), תלוי בגודלו. כאשר הם מגיעים לבתי אופנה מערביים, המחיר שלהם יכול לעלות באופן דרמטי, כמו 4,000 $.
הנחשים נלכדים בטבע כשהם בגיל 3-4 שנים, לרוב על ידי תושבי הכפר, שמקבלים תשלום עבור כל נחש שהם תופסים. לעיתים צוותים מאורגנים של לוכדים עובדים בקבוצות בג’ונגלים, מצויידים ברשתות, מלכודות עם ווים, המתאימים ללכידת ננחשי פיתון גדולים או נחשים קטנים יותר. הנחשים שנתפסים מאוחסנים בשקיות בד ונמכרים לבתי המטבחיים הללו. שם, מהממים את הנחש במכה בראשו מקת של סכין המצ’טה. צינור מים מוחדר בין לסתותיו וממלאים את הזוחל במים, עד שהוא מתנפח כמו בלון. חוט עור קשור סביב צווארו, כדי למנוע מהמים לגלוש החוצה ואז ראשו נתלה על וו בשר, כמה חתכים מהירים והעור משתחרר ומתקלף בסדרה של משיכות אכזריות – כמו שמסירים כפפת גומי מהיד.
לאחר מכן מניחים את העור על קרש ומכניסים לתנור חם לייבוש. לעתים העורות נצבעים על פי סגנון וצורת התיק ומשאירים על קרש לייבוש בשמש, לפני שהם מועברים לגזירה ותפירה, של המוצר האופנתי. הנחשים עצמם נותרים למות וזה יכול לקחת 2-3 ימים.
המפעל הזה הוא רק אחד מרבים ובלתי חוקיים, הפועלים במדינות דרום מזרח אסיה, כמו תאילנד, קמבודיה, סין וויאטנאם. באינדונזיה בלבד התעשייה הזו מעסיקה כ-175,000 עובדים מתוכם 150,000 לוכדי נחשים.
האיחוד האירופי, הוא היבואן הגדול בעולם של עורות נחש. בין השנים 2000 -2005, מעריכים כי 3.4 מיליון עורות נחש יובאו על ידי איחוד האירופי. איטליה היא הצרכן הגדול בעולם, המייצר נעליים, תיקים, חגורות וארנקים העשויים מעור זוחלים. גרמניה היא היצרנית השנייה בגודלה ואחריה צרפת. ארצות הברית אחראית לכ-50% משוק היצוא האיטלקי של מוצרים מוגמרים; יפן, 35%; 15% הנותרים הולכים לשווקים אירופיים אחרים. ארצות הברית לבדה מייבאת מוצרים מוגמרים העשויים מעורות זוחלים בשווי של כ-257 מיליון דולר בשנה