tinycactus יוצרת אמנות אסקפיסטית סוראליסטית, על ידי מניפולציה של תמונות בתערובת של סצנות יומיומיות בניו יורק והנוף והטבע שמחוץ לעיר.

נוטים לחשוב שיופי יכול להיווצר רק מאור, אם כי במציאות, דווקא התקופות האפלות דורשות מאיתנו התעלות, מעבר לחמלה ולחרדה, ליצירת משהו שמתעלה מעל עצמנו.
אמנות יכולה לשמש לבריחה אסקפיסטית והיא יכולה גם לעודד ולהביא לשינוי.
הרנסנס התרחש כאשר המוות השחור, שהחל בשנת 1347 והמשיך עד סוף המאה ה-17, השחית חלק גדול מאירופה. מיכאלאנג'לו ורמברנדט ציירו בצלו, כשהוא המית את טיטיאן, כשהיה בסוף שנות ה-80 לחייו.
מגיפת השפעת מ-1918 הרגה כ-50 מיליון ברחבי העולם ולקחה מאיתנו אמנים גדולים, כמו הצייר אגון שילה. עבודתו האחרונה, הבלתי גמורה, היא דיוקן רדוף רוחות של עצמו, אשתו אדית וילד שמעולם לא נולד; שילה ואדית, שהייתה אז בהריון, נפטרו בסתיו 1918. עם זאת, אפילו מגיפה זו לא הצליחה להאט את צעדי המודרניזם, צעד קדימה של נועזות ואנרגיה אוטופית שהובילו אמנים כמו פיקאסו ומטיס, למאה העשרים ואילך.
הצייר Max Beckmann היה ידוע בדיוקנאות העצמיים שלו, שמספרם ועוצמתם התחרו רק אלה של רמברנדט ופיקאסו. הוא היה אחד האמנים המכובדים והמצליחים בגרמניה, עד שהיטלר עלה לשלטון ב-1933 ובמסגרת מלחמתו באמנות המודרנית המנוונת, החרים את כל יצירותיו של האמן והבריח אותו לאמסטרדם. שם יצר יצירות שהיו עוצמתיות ואינטנסיביות אפילו הרבה יותר מאלו של שנותיו בפרנקפורט.
הציורים החזקים והסוערים ביותר של קית' הארינג, נעשו בעיצומו של משבר האיידס. המיניות בציוריו הפכה לאקטיביזם חברתי, באמצעות דימויים מיניים הוא הטיף למין בטוח והגנה בפני האיידס, שצחוק הגורל, הוא לבסוף היה אחד מקרבנותיו.
האמנית החזותית מניו יורק, KangHee Kim, או בכינוייה @tinycactus באינסטגרם, משתמשת בפוטושופ כדי להפוך את התמונות היומיומיות שהיא מצלמת לתמונות של חלומות, הנפתחים לעולם חדש. קים הגיעה עם משפחתה לארצות הברית מסיאול שבדרום קוריאה, כשהייתה בת 14. היא אומרת שעבודתה – הפיכת סצנות יומיומיות לחזונות שמעבר לחוויה היומיומית – נוצרה מתוך רצון להעריך את כל מה שיש לה, במקום להיכנע למגבלותיה, כמהגרת נטולת ויזה. העבודות הללו יכולות לשמש השראה דווקא בימים אלה.