כאשר תיאטרון דוסטוייבסקי דראמה Dostoevsky Drama Theatre, נבנה ב-Veliky Novgorod בשנות ה -80, הוא לא נראה כמו משהו שהעיר העתיקה הזו ראתה או אף דמיינה אי פעם: "מכוער", "סוריאליסטי", "קוסמי", "מחוץ לעולם הזה" - כך נוהגים בדרך כלל עד היום התושבים לתאר את התיאטרון, שניצב על נהר וולכוב, במרחק קילומטרים ספורים מן הקרמלין הישן.

 

העיר, שהיא סמל תרבות רוסי, חגגה השנה את יום הולדתה 1,160 והיא ממשיכה למשוך אליה תיירים, שבאים לראות את הארכיטקטורה שלה, כמו הכנסייה הרוסית העתיקה והקרמלין הקודם, עם הקירות הלבנים האדומים והמגדלים המוקפים במעקות.
כמעט כל תושבי נובגורוד שגילם מעל 35, היו עדים או אפילו לקחו חלק בבניית תיאטרון הדרמה, אשר נמשכה כמעט שני עשורים מתחילת שנות השבעים ועד סוף שנות ה -80, והפכו לחלק בלתי נפרד מהזיכרון המקומי. עם זאת, למרות המוזרות הניכרת מיד לעין שלו, התיאטרון בנובגורוד מושרש באופן בלתי נמנע בנוף שמסביב.
הבניין תוכנן כך שלא ניתן היה לראותו מתוך חלקה של העיר ההיסטורית והוא במכוון יוצר ניגוד קיצוני אליה.

 

 

 

 

 

 

 

לתיאטרון חזיתות רבות; האחת מזכירה את הקשתות הלבנות של הכנסיות האורתודוקסיות של נובגורוד; אחרת משקיפה על הנהר מתוך חלונות גבוהים.
במיוחד באזורים המרכזיים של ברית המועצות, האדריכלות הפוסט-סטאליניסטית היתה סטנדרטית, בעטיה של הכלכלה ההדוקה. עם זאת, בשלהי התקופה הסובייטית, התחדשו אקספרימנטים אדריכליים במרץ מחודש, כמו למשל פרויקטים של אדריכלים זרים מחו"ל וניסויים קונסטרוקטיביסטיים של שנות העשרים, אשר הציעו גרסה משלהם לפוסט-מודרניזם.
כמו ססמוגרף, המבנים שהיו עדים לקריסתה של המערכת הסובייטית, רשמו את המהפך הפסיכולוגי, המוסרי והחברתי של התקופה.
בשנות ה-60 המאוחרות, כאשר החל תכנון התיאטרון, נובגורוד היתה מרכז תעשייתי גדול, עם מפעל לייצור מכשירי רדיו אלקטרוני ענק. כך, הפרויקט של התיאטרון התרחש בתקופה שבה האוכלוסייה של Veliky נובגורוד הגיעה ל-200,000 אנשים. על פי חוקי הממשלה, לעיר בסדר גודל כזה, צריכה להיות תרבות הולמת, שתתאים לצורכי העם.

 

 

 

 

 

 

 

היעד הלאומי האדריכלי והטכני לפרויקט, הופקד בידי האדריכל ולדימיר סומוב, חבר גיפרוטיטר, הארגון הממלכתי האחראי לתכנון מרכזי תרבות ובידור ברחבי ברית המועצות ומעבר לה. יחד עם זאת, סומוב היה גם חבר בסטודיו לאמנות מחתרתית ע"ש בלוטין – אלי בלוטין, דמות אגדית, אקספרימנטליסט שעבודותיו ההוציאו מן הכלים את ניקיטה חרושצ'וב והוביל לכך שהוטל איסור מוחלט על אמנות מופשטת בברית המועצות.
כך שסומוב היה למעשה נון-קונפורמיסט, צייר אוונגרד בסתר, הוא בטח לא היה אדריכל מן השורה, מאלה שנמצאו בחברות בנייה ממשלתיות. התיאטרון של נובגורוד הוא בראש ובראשונה אנדרטה לחזון של אדם אחד ויחיד, עם כל הכבוד לאומה – של סומוב, שהצליח לתאר את המציאות בצורות סמליות.
האסטרטגיה של סומוב בתהליך הבנייה, היתה לגלות ולהראות מעט ככל האפשר מהתכניות למשרד התרבות במהלך תכנון הפרויקט. יתרה מכך, האדריכל העביר רק טיוטה למשרד הממשלתי, אשר בעצם הציגה פרויקט שונה מזה שהלך ונבנה באתר הבנייה.
במשך כמה שנים, סומוב התלבט לא מעט וערך ניסויים עם עיצובים שונים עבור האולם. בשנת 2008 לאחר מספר ניסיונות התאבדות, הוא השלים את המשימה. התיאטרון – הפך לאנדרטה, או לחלום לא גמור או לצל של מדינה שכבר לא קיימת.