למשל, בית Bioscleave שהצמד תכנן, עלה הון כדי לבנות אותו והוא ניראה כמו מפגע בטיחותי. לילדים נאסר להיכנס לבית ומבוגרים חייבים לחתום על ויתור לאחריות על נזק שיגרם להם. הכל בבית מסוכן. ברצפות מהמורות והן לא סדירות, זוויות ממוקמות באופן אקראי בכל הבית והבית צבוע במגוון צבעים בהירים ומבלבלים: כל זה נועד בכדי להעמיד את הדיירים על המשמר. נוחות מבשרת על מוות; הבית נועד לשמור על יחסים "מהוססים" של הדיירים עם הסביבה שלהם ובכך לשמור אותם צעירים.

Shusaku Arakawa 1936 – 2010 היה אמן ואדריכל יפני, שהייתה לו שותפות אישית ואמנותית עם האדריכלית, סופרת, משוררת ואמנית Madeline Gins שהקיפה יותר מארבעה עשורים. יחד הם בישרו על תנועה אמנותית בשם הניאו-דאדא, קו פרשת מים לאמנות אוונגרדית יפנית שלאחר המלחמה. Arakawa הגיע לניו יורק בשנת 1961, עם ארבע עשר דולר בכיסו ומספר טלפון של מרסל דושאן שבגריניץ'-וילג', אליו התקשר משדה התעופה ולאורך הזמן נוצרה ביניהם ידידות קרובה ודושן הפך לפטרונו. Arakawa ואשתו מדליין ג'ין יסדו ארגון המוקדש לשימוש בארכיטקטורה שמטרתה להאריך את תוחלת החיים האנושית. למשל Reversible Destiny Lofts, Bioscleave House.

הבית הוא מחוץ לתחום לילדים, ומבוגרים מתבקשים לחתום על ויתור כאשר הם נכנסים. הדאגה העיקרית היא רצפת הבטון, שעולה ויורדת כמו פני השטח של עוגייה עצומה. המתכננים הועידו לו יתרונות בריאותיים, הארכיטקטורה שלו גורמת לאנשים להשתמש בגופם בדרכים לא צפויות לשמור על שיווי משקל, בצורה המעודדת את המערכת החיסונית שלהם. המתכננים טענו כי "זה לא מוסרי שאנשים צריכים למות" והמליצו על המודל הזה בבניית בתי חולים. הבית בלונג איילנד, שבנייתו עלתה יותר מ-2 מיליון $, הוא עבודתם הראשונה בארצות הברית ונקודת המפנה בקמפיין שלהם שמצהיר על הבסת תמותה.

עיצוב הבית כולל קירות בכ-40 צבעים; חלונות בגבהים משתנים; מתגי אור במיקומים מוזרים וזרימה פתוחה של תנועה, ללא הפרעה על ידי דלתות הפנים או קירות. הבית מורכב מארבעה חדרים מלבניים המקיפים את מרחב המחיה בצורה חופשית. הקירות עשויים מחומרים שונים, כוללים מתכת ופוליקרבונט שקוף, שמאיר באור עדין; הרצפה עשויה בסגנון יפני מסורתי, תוך שימוש באדמה קשיחה, מעורבבת עם מעט מלט.