רוב הארכיטקטורה הנעשית לאחרונה בסינגפור, במיוחד במרכז העיר ובסביבתה, אינה אלא גנרית וניתן לראות אותה בכל מקום בעולם, ללא קשר לאקלים ותרבות. האנונימיות הארכיטקטונית נגזרה ממספר גורמים, כמו הימנעות מסיכון ארגוני וביורוקרטי, רצון לקדם דימוי גלובלי (הומוגני) ולא מקומי, של אדריכלים בינלאומיים מפורסמים למחצה – אך פרוגרסיבי באופן ייחודי. WOHA לא התייחסו מצידם לקו הרקיע המודרני של סינגפור ויצרו לעיר נקודת ציון עירונית אקספרסיבית ייחודית, המפרשת וממחישה את מיקומה מחדש. כמו ברבים מהפרויקטים של WOHA שנבנו ברחבי אסיה בעשור האחרון, המלון מתפקד באופן חד משמעי כבניין ציבורי. WOHA גורסים שארכיטקטורה מסחרית חייבת להגיב לעיר כחובה אזרחית ולתפקד כאדריכלות ציבורית.
PARKROYAL נמצא בקצה מחוז העסקים המרכזי, בין פארק לים ולנהר סינגפור. לכן הפיתוח שלו יכול אפוא להגיב לסביבות רבות ונפרדות ומגוונות, הוא יכול לספק קשרים ציבוריים בין אזורים אלה וכיוון שהבניין גלוי לעין מאוד – יכול להפוך לפארק עירוני מפואר.
הארכיטקטורה היא אורגנית מיסודה, אך לגיאומטריה הנוזלית יש תחושת ייעוד רחוקה הרבה יותר ומבקשת מבט שמימי שקיים בתוך מסגד, מקדש, או כנסייה. מבחינתם, המלון ממלא תפקיד דומה בתרבות העכשווית לזה של הקתדרלה באירופה של המאה ה-17. יצירות העץ שהורכבו מעל אזור הקבלה, למשל, משלבות את המסורות של אסיה המפוארת בעיר המודרנית, את המורשת של המסגדים של הבורים והפרסים, עם הדפוסים האקזוטיים של איספהאן והאלהמברה.
הרצון של WOHA להחזיר את תחושת הקהילה לערים באסיה, הוא מוטיב קריטי בארכיטקטורה שלהם והמלון הוא ציבורי וסינגפורי מאוד. הפיתוח כולו שומר על קנה מידה אנושי בכל עת, בניגוד מוחלט להפשטה כוללת של בנייני המשרדים בעיר.