משרד האדריכלים מטוקיו Klein Dytham Architects (החבר’ה מאחורי האתר T של דייקניאמה), אחראי לעיצוב המחודש של הבניין הישן, שגולת הכותרת שלו היא החזית המרשימה העשויה מ-5315 לוחות אלומיניום יחידניים ובמילותיהם של האדריכלים “משקפים את האומנות והאיכות שהם שם נרדף לגינזה וליפן”.
צורת הבניין עצמו, massing, נוצרה בהשראת עקמומיותו של בניין וואקו הניצב ממש מולו. בניין סייקו (בניין וואקו) בפינה הנגדית, הפך לסמל של גינזה עם השלמתו בשנת 1932 ומגדל השעון שלו נותר סמל האזור. לכן בחרו האדריכלים להתייחס אליו בבניין זה. שני החלקים התחתונים של מערכת הפאנלים שבחזית, מתנפחים ומתכווצים בצורה פרבולית ויוצרים תבנית סגורה, אך הקטע הגבוה ממשיך לצמוח כלפי מעלה ומגיע לשיאו בלוחות שבכתר הבניין. הביטוי הדרמטי הזה לתנועה אנכית מעמיד את גינזה בדיאלוג עם מגדל השעון המפורסם של סייקו בצומת.
הארכיטקטורה הגמישה (מערכת פאנלים הניתנים לשיטה מבחינת הסגירה והפתיחה) מיושמת באופן לא אחיד על מסת הבניין, ושוברת את החזית הגדולה לחלקים קטנים יותר.
רובע גינזה נודע בזכות האלגנטיות והתחכום שהפכו אותו למרכז התרבות והמסחר היפניים במשך יותר ממאה שנה. גינזה פלייס משלים את הצומת המרכזי של הרובע ואת האנרגיה שלו, בהצגת חזית נועזת ומחושבת היטב אל נוף הרחוב. העיצוב משקף את האופי המתוחכם של הרובע, העתיר בבתי אופנה מובחרים וגלריות אמנות וגם בזכות הארכיטקטורה הייחודית של המבנים שהמאכלסים אותו. רבים מהשמות הגדולים של האדריכלות היפנית והבינלאומית בנו מבנה בגינזה.
החזית נראית אמנם כאטרקציה בת זמננו, אך היא מהווה הנהון לעבר: היא שואבת את השראתה מסוקאשיבורי, סוג של עבודות סריג המיוצרות במלאכת היד היפנית המסורתית.