רחבת הכניסה של אגף הנוער במוזיאון ישראל בירושלים מיועדת לילדים ונוער, אך גם למלווים מבוגרים, אנשי חינוך וכל קבוצת אנשים המקבלת הדרכה במוזיאון. המטרה בארגונה ועיצובה מחדש של הרחבה הינה לתת מענה לכל אוכלוסייה באשר היא, אך בעיקר להעניק חוויה ייחודית ומתאימה לסביבת המוזיאון לקבוצות הגיל הצעירות.
בבואנו לבחון את המקום, זוהה עץ האורן הממוקם במרכז הרחבה כבעל פוטנציאל להוות ‘שחקן ראשי’ – העוגן של הפרויקט. העץ הוביל במהרה לפנטזיה של ‘בית עץ’ הלקוחה מעולם הדימויים הקולקטיבי של תקופת הילדות: מקום קסום, מפלט תלוי בין שמיים וארץ, הנותן הזדמנות ייחודית לחוויה מסוג אחר המנותקת מהקרקע ומעולם המבוגרים שלמטה ומציעה זווית ראייה חדשה על המוזיאון וסביבתו.
באמצעות בית העץ ביקשנו לייצר פוקוס חדש לרחבה, ועם זאת להישאר במסגרת כללים מוגדרת: מחד לשמור על שפה עיצובית וחומרית מצומצמת והדוקה השומרת על הקו הנקי והמאופק של המוזיאון, ומאידך לאפשר אינטרפרטציה חדשה לסיטואציות מוכרות מעולם גני ומגרשי המשחקים כגון ארגז חול, מגלשה, סולם ומקומות מסתור.
בנוסף, על התכנון היה לכלול אזורי אתנחתא, ישיבה והתכנסות כגון ספסלים וטריבונות בקנה מידה משתנה המתאימים הן לפעילות ספונטנית של בודדים וקבוצות קטנות, והן לצרכי הדרכה פרונטאלית של קבוצה מאורגנת. את ריבוי התרחישים המרחביים ביקשנו לאחד תחת אובייקט אחד המשכי ורב תכליתי הסובב את גזע העץ, מאפשר בתוכו דינאמיות לצד מצבים נייחים, ונתון לפרשנות אישית באופן השימוש בו.
תנאי השטח זימנו אתגרים רבים: שורשיו הסבוכים והרגישים של עץ האורן, עיגון לסלע הגיר הירושלמי הנמצא בעומק האדמה הבלתי ידוע, ובעיית ויברציה בזמן קידוח יסודות בסמיכות גבוהה לביתני המוזיאון ורשות העתיקות מחשש לפגיעה במוצגיהם. כל אלה תבעו פתרון יצירתי בתצורת מבנה קונזולי התלוי ממסגרת פלדה היקפית ונשען על מינימום עמודים הממוקמים במשנה זהירות בין שורשי העץ.
שלד הפלדה, כמו בייצור חי, מגדיר את סטרוקטורת המבנה ונושא עליו יותר מ-5 קוב של לוחות עץ איפאה בעובי אחיד של 2 ס”מ ובמרווחים משתנים המייצרים שקיפות ואווריריות עם העלייה מעלה אל צמרת העץ.
בנוסף, דרישות תקני הבטיחות המחמירים (ת”י 1498 למתקני משחקים) הכוללים שמירה על גבהי נפילה, מרווחי אצבע/ראש, מחסומים, חומרים בטוחים וכדומה, היוו פלטפורמה המייצרת הזדמנויות במקום מגבלות. בתוך כך, גבעות משטח הגומי הגרוס המתחקות אחר קווי מתאר של קרקע טבעית מכסות על מערך יסודות ושורשים תת קרקעי סבוך, ורשת חבלים המגנה על גזע האורן ומזכירה בצורתה ערסל מתוח מגנה על העץ ועל הילדים מפני נפילות.
פרויקט רחבת אגף הנוער הינו מקום להתכנסות, משחק והתבוננות. הוא מבקש לייצר אירוע מרחבי עשיר המעניק חווית חופש ובחירה, ובד בבד לשמור על אסתטיקה מוקפדת. ההתלהבות והחיוך שניכרו בפניו של כל בעל מקצוע שהיה מעורב בזמן התכנון או הבנייה, כמו גם השמחה של ילדים כמבוגרים המבקרים במוזיאון וקריאות ההתפעלות המלוות אותה, מתמצתים כולם את אותה חוויה שמחזירה גם אותנו, כמתכננות, למקום המאושר השמור לתקופת הילדות.
מיקרו אדריכלות במוזיאון ישראל, ירושלים
טקסט: אדריכל מאיר יגוד
לפני כשנה נתקלתי בפרויקט המתהווה ברחבת אגף הנוער במוזיאון ישראל, בשעה שבנייתו עדיין לא הסתיימה. אולי זה הזמן הטוב ביותר להעריך מבנים, כאשר עדיין ניתן לראות את הסטרוקטורה העירומה והמכניזמים המרכיבים אותו. מתוחכמים מחד ופשוטים מאידך, הם מגלמים את מה שפעמים רבות חסר באדריכלות: עידון, הקפדה על פרטים, אומנות ומקצועיות. למעשה, כל מה שהמתכננות מכנות בשפתן “מיקרו אדריכלות”.
האדריכליות דבורה ורשבסקי ויפעת פינקלמן, הצליחו להביא את תחום עיצוב ותכנון מתחמי המשחק הישראלי לרמה חדשה. למרות שהן מציגות זאת בצורה צנועה, אזור זה של המוזיאון עבר התחדשות והשתנות רדיקליים. אני זוכר אותו כפינה חשוכה וקצת עצובה כאשר הייתי מבקר במוזיאון כילד. במרכז הרחבה עמד שנים רבות ארגז חול ממוסגר בספסל בטון ובתוכו פסל. דבר מכך לא מרמז על החוויה המרחבית המובטחת למבקרים שם כיום.
בהרצאה מקיפה ומרתקת שניתנה על ידי המתכננות במחלקה לאדריכלות של בצלאל (שם הן גם מלמדות), תואר בפרוטרוט תהליך העיצוב מחדש והבניה של הרחבה. אתגרן הראשון של המעצבות היה האתר בו פעלו: מוזיאון ישראל. משימתן הייתה להציג הצעה שתשדרג את הרחבה הנמצאת במיקום אסטרטגי במוזיאון – סמוך לכניסה הראשית, בין אגף הנוער למשרדי רשות העתיקות- וזאת מבלי להתחרות עם הזהות העיצובית והארכיטקטונית הייחודית של ביתני המוזיאון. “בלי בטון”, נאמר להם, “יש כאן מספיק בטון”.
רחבת אגף הנוער והחינוך לאומנות (בשמו המלא) משמשת גם כמקום המרכזי, ממנו קבוצות מתחילות את סיורן המודרך במוזיאון. טלי גביש, מנהלת האגף, מתארת מקום זה כאזור שבו משפחות, ילדים, הורים, ומבוגרים יכולים להאט, להירגע, להתבונן על העוברים ושבים ולהיפגש בצורה בלתי פורמלית האחד עם השני.
במרכז האתר עומד עץ בודד. עובדה זו היוותה אתגר כמעט סמלי בפני היוצרות; כיצד לשלב אורגניזם חי לתוך הסביבה הבנויה. המעצבות החליטו למסגר את העץ בצורה דומה לזו שייצרו Lacaton & Vasales בפרויקט שלהם משנת 1998 בקאפ פרט (Cap Ferret), צרפת. פעולה זו המייצרת מחד נקודת תצפית ומסתור לילדים ומאידך מגדירה את נקודת ההתחלה של כל סיור אומנות, מאפשרת קיומו של מקום דינמי ומלא חיות במרחב המכובד והרציני של המוזיאון.
בנקודה מסוימת בתהליך התכנון, הבינו האדריכליות כי הן למעשה מייצרות ‘רהיט ענק’ יותר מאשר ‘מיקרו ארכיטקטורה’, ומכיוון שכך על השפה העיצובית, קרי הסטרוקטורה, החומרים והפרטים, לשאוב את אוצר המילים שלה דווקא ממסורת עיצוב רהיטים. הדיוק ותשומת הלב לפרטים היו הכרחיים, הן לעמידה בדרישות התקן המחמירות למתקני משחקים המתייחסות לכל מידה, בורג ואום, והן להשגת פרופורציות לא סטנדרטיות, ייחודיות ומאתגרות לילדים. בתוך כך, הסטרוקטורה כולה מורכבת מסדרה של אלמנטים ומחברים ממתכת ועץ, החושפים את ה’אמת’ הקונסטרוקטיבית ונותרים כולם גלויים לעין. זהו מעין מחווה מודרניסטית הברורה לכל משתמש, ואף מעוררת מחשבות לגבי סוד יציבותו של המבנה.
התאורה המתוחכמת של הפרויקט, הופכת את המבנה לאלמנט פיסולי בשעות הערב. הספסלים הסובבים את בית העץ, חלקם ניידים, מאפשרים מקומות לשהייה, מנוחה, ליצירת פורומים מסוגים שונים (כיתה של ילדי בית ספר, קבוצה היוצאת לסיור מודרך, הופעת הרכב מוסיקה, אירוע פתיחה של תערוכה חדשה) ולחוויות שונות המגולמות באותו מרחב ממש.
פרויקט חידוש רחבת אגף הנוער מדגים כיצד יופי – מילה שרבים מפחדים ממנה בעולם האדריכלות – יכול להיות מוטבע גם באזור משחק. נכון כי יצירה זו ממוקמת בתוך מוזיאון ולא בגן ציבורי, ולכן אינה מאפיינת משחק שכונתי חופשי ופתוח, אך בנייתה מבשרת אולי על תקופה חדשה או מחודשת שבה אנו מתחילים לחשוב מחוץ לקופסא ולהקפיד על יופי, אסתטיקה ויצירתיות גם ב’ארגז החול’ שלנו.
אדריכל מאיר יגוד, חוקר אדריכלות וגני משחקים בירושלים
מאמר פיר עטו בנושא הופיע גם בבלוג play-scapes.com
קרדיטים
תכנון: אדריכלית דבורה ורשבסקי, אדריכלית יפעת פינקלמן
שנה: 2014
שטח: 150 מ”ר
מזמין: אגף הנוער והחינוך לאומנות, מוזיאון ישראל ירושלים
תורם: קרן ליר (Lier Foundation)
מהנדס קונסטרוקציה: אילן בן דוד מהנדסים בע”מ
מהנדס בטיחות: רשג”ד בע”מ
יועצי נגישות: Inclusion LTD
יועצת תאורה: הילה מאייר, RTLD
קבלן ראשי ועבודות עץ: שמיים ירוקים בע”מ
עבודות תשתית ומשטח גומי: פוליטן-ספורט בע”מ
מסגרות: בזלת הנדסה בע”מ
רשת הגנה: פעלטון בע”מ
