הרעיון המרכזי היה לייצר בינוי בשכבות. לאורך כל החזית תוכנן קיר אלומיניום המהווה מאין מעטפת חיצונית מחוררת שעוטפת את המבנה בכל החזיתות ומייצר עוד שכבה בינו לבין הרחוב או השכנים. דופן האלומניום נבנתה מפטרן חזרתי שמאפשר לאור לחדור דרכו להטיל היטלי צל דרמטיים המשתנים לאורו של היום על פי תנועת השמש. הפתחים מאפשרים מבטים החוצה לסביבה או פנימה אל הבית ומאפשרים חדירות אור טבעי פנימי או זליגת אור מלאכותי בשעות החשכה החוצה. למעשה המעטפת המחורצת והמחוררת מהווה מאין אובייקט, מינימליסטי ומלוטש שמבליט את השפה הנזירית והמצומצמת שבה בחרו להשתמש המתכננים.
הליטוש הצורני, הדיוק בפרטים ובמפגשי החומרים, השפה הנזירית המנוסחת בקפידה ובזהירות מקנה לרגע תחושה שאנו מביטים במצע ציורי שטוח וכמעט דו ממדי. המישורים השונים וההמשכיים של גווני הלבן ושילוב המופעים הגאומטריים של האור כנגד המשטחים האופקיים והאנכיים מקנים לתמונה המאופקת את חווית החלל והעומק. הפתחים הגדולים לחצר ואל בריכת השקוף בחזית מבטלים כמעט לגמרי את קירות המבנה ומקנים לשוהים בחללי הפנים תחושה שהם למעשה מתמזגים עם החוץ ורק גג בטון מגונן עליהם.
המבנה מתוכנן מ3 אגפים שונים המתחילים האגף מרכזי בעל פונקציות ציבוריות וממשיך לאגפי שינה של הילדים ומסתיים באגף שינה של ההורים וכך מייצר סירקולציה בבית מהשיתופי לפרטי ביותר. שלושת האגפים חובקים חצר גדולה כאשר את הצורה משלים מבנה פרגולה גדול שעוטף את הבריכה מכיוון אחד ולמעשה מייצר "חלל" נגטיבי שהוא חלל החצר המרכזית שמהווה מאין חבור בין כל מסות המבנה. החצר בצד אחד משתפלת מטה באופן הדרגתי וכך מאפשרת למסה המרכזית של הבינוי לרחף באוויר מעליה ומייצרת תחושת קלילות ואוויריות לבינוי. באותו אופן גם החצר המרכזית משופעת לכיוון המרתף וחושפת אותו לאור טבעי. את השימוש באלומיניום לבן ודקיק השלימו המתכננים בבטון חשוף מאסיבי ועל זמני שמייצר מתח וניגוד מרתק בין שני החומרים ומעצים אותם. גגות הבטון תוכננו באלכסון עד לסיום דקיק בקצה כדי לייצר מופע קו קצה דקיק ואלגנטי המתכתב עם התצורה הגאומטרית האלכסונית של הסקין ההיקפי וכך נוצרת שפה מגובשת ושלמה.
תכנון: פיצו קדם אדריכלים
צוות תכנון: אירנה גולדברג, תמר ברגר ופיצו קדם
אדריכלית אחראית : תמר ברגר
ביצוע: אסף לופו
צילום : עמית גרון
