סגנון האמנות הרעיוני הרגיש שלה, מזכיר דברים שכתב פרימו לוי "ברמה הקוונטית, כולנו חלקיקים הנעים במרץ ולכן המוות הופך לפעולה אחרת בבלט הדקות של החיים. הריקוד המולקולרי התמידי הזה משפיע על תפיסת הזמן שלנו ויוצר כוריאוגרפיה במרחב דו-ממדי".
מרתה משתמשת בפלטפורמות דיגיטליות ובחומרים טבעיים כדי ליצור את האמנות שלה. זה לא רק העיבוד הייחודי שלה לחומרים, אלא גם הדמיון שלה ההופכים אותם ליצירות כה מדהימות.
אם אירווינג פן אכן שינה את תפיסתנו לגבי "היפה", החל גם על הפגום, המכווץ או הנרקב, הרי בדלי סיגריות מושלכים הופכים לעמודים ארכיטקטוניים אצל אמנית הקולאז'ים הייברסאם.
כן, זבל הוא חומר נחשק האמנות בימינו. מאוד נחשב. אבל אצל האברסאם, הזבל הפך ללא ספק למדיום גם של אופנה "גבוהה". זה נשמע רציני, אבל למען האמת, יש לה שנינות והומור אבסורדי המערערים את הכבדות הטבעית של עולם האמנות.