העלמה Johanna Bonger, מאמסטרדם, הייתה בעלת חלומות שאפתניים והיא כתבה ביומנה: "החלום שלי להיות ולעשות משהו בעולם…". היא גם הייתה אידיאליסטית, נאמנה לאמונותיה ואף דחתה הצעת נישואין מפתה, פשוט משום שלא אהבה מספיק את המחזר שלה והמתינה בשלווה לראות מה יביא העתיד.
אחיה אנדריס, הכיר לה סוחר אמנות בשם תיאו ואן גוך, השניים התאהבו ונישאו בשנת 1889. Johanna “Jo” van Gogh-Bonger עקרה מהולנד והצטרפה לבעלה שחי בפריז והחלה לעבוד בגלריה שלו. אלא ששנתיים לאחר מכן, תיאו נפטר, שישה חודשים בלבד לאחר התאבדותו של אחיו המבוגר, וינסנט. ג'ו הפכה אז לאלמנה בת 28. היא הכירה היטב עד כמה התמיכה באמנות של אחיו הייתה חשובה לבעלה המנוח ובחרה להמשיך במורשתו, כנראה גם בגלל שעכשיו הייתה לפרנס את עצמה ואת ילדם, Vincent Willem, שהיה רק בן שנה כשאביו נפטר.

Jo van Gogh-Bonger with her son Vincent, 1890

Only known photographic portrait of Vincent van Gogh, aged 19, Van Gogh Museum, Amsterdam

ג'ו ארזה את דירתה בפריז, שהייתה מלאה בבדי ציור של וינסנט, יחד עם רישומים רבים ומאות מכתבים שתיאו ווינסנט החליפו ביניהם וחזרה להולנד. באמתחתא היו עבודות שלמעשה אף אחד לא רצה, אותן עבודות שתיאו לא הצליח להציג ולמכור והיה הרבה מהן: מעל 400 ציורים וכמה מאות רישומים. במילים אחרות: דירתה הקטנה איכסנה את כל המורשת האמנותית, שממלאת כיום את דפי ההיסטוריה ואת המוזיאונים, של אחד מהאמנים הבולטים בתולדות האנושות. היא בילתה שעות וימים בחיפוש אחר קירות עליהן היא יכולה לתלות לפחות חלק מהציורים. את הציור The Potato Eaters, למשל, הנחשב כיום מיצירות המופת של כל הזמנים, היא תלתה מעל מיטתה, בחדר השינה הקטן שלה. וינסנט כתב עליו לאחותו, כי זהו ציורו המוצלח ביותר. בחדר הילדים היא תלתה את הציור Almond Blossoms (משנת 1890 והנמצא כיום במוזיאון ואן גוך), מולו ניהל בנה הצעיר של ג'ו, מלחמות כרים עם חבריו. הוא גם נהג לעזוב את דירתם מבלי לנעול את הדלת והדירה נותרה כך ללא השגחה, מלאה בציורים אשר בעתיד ימכרו במיליונים.

Theo van Gogh, aged 15, Van Gogh Museum, Amsterdam, Netherlands. Photograph by B. Schwarz

Theo van Gogh 1882

Case with portraits of Jo and Theo

Jo Bonger Diary

איזה סיכוי הייתם נותנים לה, להפוך את הסחורה האמנותית שלא עוררה עניין, לאוצר תרבותי וכלכלי חסר תקדים: אשה בעולם אמנות המנוהל על ידי גברים, בעלת ניסיון וידע מועטים בתחום האמנות, עם מצבור ציורים שאף אחד לא רצה לקנות?
שם בכפר Bussum, מחוץ לאמסטרדם, אשר משך אליו סופרים ואמנים רבים, היא פתחה בית הארחה, שעזר לה לבנות קשרים משלה בעולם האמנות והחלה לארגן תערוכות מכירה של עבודותיו של וינסנט. למרות העובדה שתיאו, שהיה סוחר אמנות מיומן והעריץ את אחיו האמן, לא הצליח בזמנו לשווק ולמכור את ציוריו של אחיו – היא הצליחה ליצור באזז סביב הצייר המנוח, במיוחד דרך מכירת יצירות האמנות שלו לאוספים ציבוריים, כדי לזכות אותן בחשיפה רחבה ככל האפשר.
במקביל, היא גם זיהתה את הערך בתכתובת בין האחים, משוכנעת שהם מאירים את הגאונות שמאחורי עבודתו של וינסנט והיא החלה לתרגם את מכתביהם לאנגלית. בצעירותה, היא עבדה כמורה לאנגלית ושלטה בשפה. עד מותה ב-1925, היא תרגמה שני שלישים מהמכתבים. המכתבים פורסמו באנגלית ארבע שנים בלבד לאחר מותה והפכו למקור החשוב ביותר להבנת עבודתו ואישיותו של הצייר האגדי. יתרה מזו, הם יצרו שינוי מהפכני בתפיסת האמנות, כאשר נתנו מקום לאישיותו של האמן ולהשפעתה על היצירה שלו, בביקורת האמנותית. עד אז, אמן נבחן על פי כישוריו הטכניים ואישיותו לא הייתה רלוונטית לאמנותו. וינסנט לא שמר את מכתביו של תיאו אליו, אך תיאו שמר כל מכתב שקיבל מאחיו – 651 מכתבים בסך הכל.

עולם האמנות דחה בתחילה את האשה המנסה לדחוף צייר לא ידוע, אך זה היה עד אשר ב-1905, 15 שנה לאחר מותו של וינסנט, מוזיאון סטדליק הציג את הרטרוספקטיבה הגדולה ביותר אי פעם של עבודותיו של וינסנט, עם למעלה מ-484 ציורים. אף אחד לא יכול היה לדמיין מה יקרה בעקבות הצלחת התערוכה הזו, אשר אחריה, ערכה של אמנותו של וינסנט זינק. ג'ו הייתה זו אשר יזמה את התערוכה, תצוגת האמנות המודרנית הגדולה ביותר באמסטרדם, שיכנעה את המוזיאון להציגה, התעקשה לאצור ולבנות את תצוגת העבודות ואפילו קבעה את מחיר כרטיסי הכניסה. היא הדפיסה את הכרזות לתערוכה, הכינה את רשימת המוזמנים ובנה הקטן, וינסנט, ישב והכין את ההזמנות. בעתיד הוא יקים את מוזיאון ואן גוך באמסטרדם ויספר, כי לא היה מודע לגאונותו של דודו, עד אשר גילה העתקים של ציור החמניות שלו, שהיה תלוי אצלם במשפחה על קיר דירתם, תלויים ומודפסים בכל מקום אפשרי ברחבי העולם.
עד מותה של ג'ו, היא מכרה 200 מציוריו של הצייר, אשר בחייו הצליח למכור ציור אחד בלבד ותרמה כמה מציוריו האהובים עליה, כדי שייכנסו לאוספי מוזיאונים ויחשפו למיליוני אנשים. היא ניווטה את מכירת הציורים בצורה וירטואוזית וממולחת, יודעת ליצור להם ביקוש וההעלות את ערכם  האמנותי והכלכלי. ללא מסירותה ודבקותה במטרה, כנראה שהעולם לא היה נחשף ומכיר את גאונותו של וינסנט ואן גוך ובלעדיה, היה זה ללא ספק עולם עני יותר.

Poster of the Van Gogh exhibition, Stedelijk Museum Amsterdam 1905

Catalogue of the Van Gogh exhibition in the Kunstzaal Panorama Amsterdam, December 1892

Jo Bonger, at about 21

Van Gogh, Sunflowers, 1888

Johan Cohen Gosschalk, 'Portrait of Johanna Cohen-Gosschalk Bonger, reading', c. 1906

 Jo van Gogh-Bonger with her son and second husband, Johan Cohen Gosschalk

Café Terrace at Night, September 1888

The Potato Eaters, April 1885

Wheatfield With Crows, July 1890