הפסלים שלו סוריאליסטיים, לעתים קרובות גרוטסקיים – לרוב צבועים בצבע אדום. אלה קריקטורות ענקיות המהוות ביקורת חברתית, כשחזירים ובעלי חיים גדולים אחרים, הם מוטיב חוזר בעבודתו, כויזואליזציות של גרגרנות וכוח מושחתים. הוספה של מיניות הופכות את הפסלים לצורמים יותר, במקום שיהיו אלמנט מפתה.
"משמעות פירושה המצאה, יצירת צורות, התפתחות מתמדת של החדש לחלוטין", אמר הפילוסוף הצרפתי אנרי ברגסון, שהגה את מושג "משך הזמן" בספרו Creative Evolution. זהו מושג שברגסון חקר ובהמשך חילק את הזמן לשתי קטגוריות – האחת היא "זמן החלל" שנמדד באמצעות שעונים; השני הוא הזמן שנחווה באמצעות האינטואיציה, אותה כינה "הזמן הפסיכולוגי", גם הוא "משך זמן". "משך זמן" הוא הטרוגני, בלתי ניתן לחלוקה והוא מצטבר ברציפות בקיומם של זיכרונות ומוחות היסטוריים מהעבר לעתיד.
ביצירות של האמן הסיני תחת השם "Fable of Duration", הוא משתמש ברעיון של אנרי ברגסון ש"יופי הוא אורך חיים", כמושג בתהליך היצירה שלו, כמו גם כתוצאה של חשיבה עכשווית. כאן יוצר האמן "פנטזיה קהילתית", יעד מעבר מתודעה אינדיבידואלית לתודעה קולקטיבית וממנה לתודעה אנושית. זהו "משך הזמן" של חוויית חייו של האמן, שמשמעותה המצאה, יצירת צורות חדשות והרחבה מתמדת של החדש לחלוטין.