הדגמים של סמית מפורטים מאד והוא ומשתמש בפרספקטיבה ובקומפוזיציות צילום חכמות, בכדי להעניק לצילומיו ריאליזם של העולם האמיתי. התוצאה היא מעין פיקציה היסטורית – מוזרה ונאמנה, של סצנות מעיר אמריקאית קטנה שמעולם לא הייתה (אבל יכולה הייתה להיות).
אתר הצילום הוא שולחן קלפים, המאכלס מכוניות מהאוסף הנרחב של סמית. הוא ממקם את הסצנה ברקע לרחוב ומסוגל אפילו לשכפל למיניאטורות שלו, את תנאי מזג האוויר ושעות היום, עם רחובות רטובים מגשם או מדרכות שהשלג (העשוי מסודה לשתיה) נערם עליהן.