אם היינו צריכים לבחור את הציורים המפורסמים ביותר בהיסטוריה, אזי "הולדת ונוס" של בוטיצ'לי, היה מככב באחד המקומות הראשונים ברשימה. ונוס כלילת היופי המופיעה בציורו המפורסם של Sandro Botticelli, "לידתה של ונוס" “The birth of Venus” (1484–1486 לערך), העניקה השראה לאינספור אמנים, הייתה היפיפייה של עידן הרנסנס והציבה את הסטנדרט ליופי בעידן הרנסנס וגם כיום, היא מככבת על אינספור מוצרי צריכה ומזכרות. היפיפייה המפורסמת שבציור של בוטיצ'לי אינה מיתוס, אלא אשת אצולה איטלקית צעירה ויפיפייה, בשם Simonetta Vespucci (בכינוייה bella Simonetta), שהייתה כוכבת בסגנון מרילין מונרו, או top model של תקופתה.

Sandro Botticelli, The Birth of Venus (c. 1484–1486). Tempera on canvas. 172.5 cm × 278.9 cm (67.9 in × 109.6 in). Uffizi, Florence – Wikipedia

 

היא לא נוצרה מהגלים שיצר נפטון הזועם כשהכה את הסלעים, כמו במיתולוגיה בה האמינו הרומאים, אלא נולדה בעיר החוף המנומנמת Porto Venere (מילולית, "נמל ונוס") בחוף הליגורי, בשנת 1453. למרומי הצוק של העיר, שם ניצבת מאז שנת 1198 כנסייה גותית, הגיעו משוררים להתמלא בהשראה, גם דנטה פקד את הצוק וגם מרי שלי Mary Shelley יחד עם לורד ביירון.
משפחתה של סימונטה הייתה משפחת אצולה איטלקית והיא נישאה בהתאם לבן אצולה, Marco Vespucci, כשהייתה בת 16. משפחתה האמינה שזה שידוך טוב, מאחר ומשפחתו הייתה מקושרת למשפחת מדיצ'י ואכן, חתונתה נערכה בווילה Villa di Careggi (כיום, אתר מורשת עולמי של אונסק"ו) השייכת למשפחת מדיצ'י, המצנטית הגדולה של האמנות במאה ה-15, בנוכחות כל בעלי הדם הכחול מצפון איטליה ובהמשך, היא נכנעה לחיזוריו של אחד משני האחים לורזנו וג'וליאנו ממשפחת מדיצ'י, שהיה המאהב שלה וסלל את הדרך לתהילה של הדמות החושנית זהובת השיער ובעלת היופי הנדיר, האשה היפה ביותר באיטליה והנערצת על ידי עיר שלימה, להיות סמל יופי נשגב ומוערך, מבוקשת בפירנצה על ידי כל אומן פלורנטיני שביקש להנכיח את היופי האולטימטיבי ביצירתו.
בשנת 1469, פירנצה הייתה ב-golden age שלה, משפחת מדיצ'י שלטה בעיר והקיפה בממונה את עצמה עם מיטב האמנים, המשוררים, הפילוסופים והאינטלקטואלים של אותה תקופה. הגברים במשפחה קבעו את כללי הטעם הטוב וגם את כללי היופי המושלם באישה. הם האמינו שאישה כזו לא קיימת מחוץ לאמנות, לשירה או לדמיונם הפרוע ביותר, עד שהגיעה סימונטה לפירנצה.
סיימונטה וספוצ'י ענתה לכל הכללים הללו.
סיימונטה הייתה המוזה והדוגמנית של בוטיצ'לי,הקולגה של ליאונרדו דה וינצ'י, שמופיעה ברבות מיצירות המופת שלו עם צווארה הארוך דמוי הברבור, אפה האריסטוקרטי הישר, שיערה הזהוב הגולש ודמותה החטובה. היא הייתה המאהבת של ג'וליאנו מדיצ'י (אחיו הצעיר של לורנצו מדיצ'י, ששלט במשפחה). כולם העניקו לה מתנות, משוררים ומוזיקאים כתבו והלחינו עליה ובשבילה שירים וכולם התחרו על תשומת ליבה. כל אציל בעיר היה מטורף אחריה ומאחר ולורנצו מדיצ'י היה די עסוק בענייני המדינה, הרי שאחיו הצעיר היה פנוי לרדוף אחריה.
ונוס האניגמטית של בוטיצ'לי מככבת בציור "פרימוורה Primavera" (1477–1482), לצד מוזות ואלות שכולן נוצרו בדמותה, תוך הקפדה אובססיבית על הפרטים הקטנים ביצירה (לדוגמה, יש בה יותר מ-200 פרחים שונים שניתן לזהותם) – הציור הזה הוא פרי אהבה אמיתית.
"לידת ונוס" של בוטיצ'לי, אחת התמונות המוכרות ביותר בעולם, יצירה חושנית מאוד לתקופתה, הוזמן על ידי אחד מבני משפחת מדיצ'י להנאתו הפרטית. כך, העבודה השנויה במחלוקת הוסתרה מעין הציבור המהוגן במשך יותר מחצי מאה. למעשה, הציור היה גם מהפכני מבחינה אמנותית, בכך שהציג עירום ללא הצדקה דתית ותיאור נושא מיתולוגי.

 

 

כל העיר פירנצה ואיטליה של אותה תקופה, ביכתה שבורת לב את מותה של אלת היופי, בלילה שבין 26 ל-27 באפריל 1476, בגיל 22 בלבד משחפת. בוטיצ'לי השלים את הציור "הולדת ונוס" בסביבות 1486, 10 שנים לאחר מותה של סימונטה;  על ערש הדווי שלו, ביקש להיקבר לרגלי המוזה שלו בכנסיית Ognissanti בפירנצה. משאלתו התממשה כאשר מת 34 שנים מאוחר יותר, בשנת 1510. עד אז הוא העניק את תווי פניה של סימונטה לכל הנשים שצייר – לפעמים יותר מאחת באותו ציור – למרות שהיא כבר לא חיה כדי לדגמן עבורו. זאת הייתה אהבה אפלטונית והאמן, ששמועות שהופרכו טענו שהוא הומוסקסואל, היה ידוע כמי שסלד ממוסד הנישואין. לבעלה של סיימונה לעומת זאת, לא לקח הרבה זמן למצוא לה תחליף כלשהו והוא התחתן שוב זמן קצר לאחר מותה. ג'וליאנו דה מדיצ'י נרצח בקונספירצייה בשנת 1478, שנתיים ליום לאחר מותה של סימונטה.
פרט נוסף בשולי הסיפור, בעלה של סיימונה, היה בן דודו של החוקר Amerigo Vespucci, זה שהעמיד את קולומבוס על טעותו, שהוא לא הגיע לאסיה, אלא גילה את אמריקה.

 

 

 

Idealised Portrait of a Lady (Portrait of Simonetta Vespucci as Nymph), ca. 1480 – 1485

 

Primavera c. 1477–1482 by Botticelli -Wikipedia

 

Sandro Botticelli