הדמויות שלו פגיעות ונמצאות בדיאלוג, לא רק זו עם זו, אלא גם עם מואק עצמו, ששואב ממחשבותיו, רגשותיו וחוויות החיים האישיים שלו, כדי לייצר רישום של רגשות וחוויות אוניברסליים שכולנו יכולים להתייחס אליהם.
אחד הדיוקנאות המוקדמים ביותר שלו, שמו "אמא וילד" (2003), המייצג את הרגעים הראשונים מיד לאחר הלידה. אחת היצירות המונומנטליות ביותר של האמן היא Couple Under an Umbrella (2013/2015), המציגה זוג קשישים המבלה את שעות הפנאי שלהם מתחת לשמשייה.
מואק זכה לתהילה רבה בזכות הקונטקסטואליזציה מחדש של הקנון של הייצוג הפיגורטיבי המסורתי בפיסול, אך גם בזכות הדרך שבה הצליח לבטא ולגלם מערך של מצבים רגשיים, הבעות ומחוות. הפסלים שלו מעוררים הזדהות וקוראים לצופים לחשוב על התחושות הפנימיות שלהם ועל הדאגות היומיומיות שלהם.