היא הייתה נצר לכמה דורות של ציירים וסופרים מפורסמים, במשפחה שחיה בשוליים הבוהמיים של פולין הקומוניסטית. במשפחתה, מיומנות יצירתית הייתה ציפייה מובנית והיא אכזבה פעם אחר פעם: כבר כשנולדה בשנת 1943, המשפחה התאכזבה מהיעדר יורש זכר ועוד ילדה שנולדה עם מום. "לך חסר גם יופי וגם כישרון והאינטלקט שלך רק מעצבן. אין לך שום דבר מלבד השם שלך," קוננה אמה, על מי שתהיה גיבורת האקולוגיה הפולנייה.

 

 

 

 

 

"הכבשה השחורה של המשפחה" הייתה מנודה ומגיל צעיר מצאה נחמה בחברת בעלי החיים שחיו בהמוניהם סביב ביתה הכפרי. באוניברסיטת יגיילוניה בקרקוב, היא השלימה תואר בזואולוגיה והתנהגות בעלי חיים, בשנת 1970 ומצאה עבודה במכון לחקר יונקים ביער בפארק הלאומי ביאלובייז'ה, עוזבת הכל מאחוריה, חייה בבידוד בבקתת ציידים רעועה. שם היא מצאה ישועה, בחקר בעלי החיים שאכלסו את היער.
עמוק ביער ביאלובייז'ה, אחד מיערות הקדמונים האחרונים שנותרו באירופה, בין בלארוס לפולין. בתוך בקתת ציד ישנה בקרחת יער מבודדת, במשך למעלה מ-30 שנה, התגוררה האקולוגית, ללא שירותים, חשמל או מים זורמים, אך עם חבורה יוצאת דופן של חברים נאמנים ביער: היו שם יחד איתה עורב עם קלפטומניה, שונר בשם אגאטקה וחזירת בר במשקל 180 ק"ג, כמה ציפורים וקיפוד פצוע, הפכו את דז'ידזינקה, הבקתה, לביתם. חיות אלה שהקיפו אותה הפכו למשפחתה והיא תבלה חיים שלמים בלימוד אורחות חייהם והתיידדות איתם, תוך ניסיון להבין ולשמר את בית הגידול המצטמצם שלהם. סימונה תיעדה את חייה, בניסיון להעביר לעולם את חשיבות הקשר השברירי שלנו עם הטבע.

 

 

 

 

בדידותה הופרה, כאשר הגיע לבקתה פולש לא מוזמן, יונק דו-רגלי מהסוג שקוסאק לא בטחה בו ושמרה ממנו מרחק. היה זה צלם חיות בר וחוקר טבע פולני ידוע, Lech Wilczek. עם הזמן, אהבת הטבע איחדה את השניים וכאשר לך הביא יום אחד לבקתה חזירת בר יתומה כדי לאמץ אותה למשפחתם, החלה לפרוח גם האהבה ביניהם. לך יתעד את חייהם, את אהבתם ומערכת היחסים ביניהם ועם עולם הטבע.
הם חלקו את יצועם עם חזירת הבר הקטנה שאימצו, שקיבלה את השם זאבקה (צפרדע). היא גמלה להם בכך ששמרה, בעזרת קוראשק העורב שהתעופף מעל, ששום אורח לא קרוא לא יתקרב לדז'ינדיקה.

 

 

קוראשק העורב נודע לשמצה בכל האזור. היה גונב מתושבים מקומיים, מפתחות, אוכל, כסף, פריטי לבוש – בעודם על גופם, מסמכים וסיגריות. הוא גנב נקניקיות של חוטבי עצים ביער וניקב חורים בשקיות קניות, נאחז במכנסי גברים, מושך בחצאיות נשים ודוקר את רגליהן. אנשים חשבו שקוראשק היה עונש על חטאיהם. הוא זרה אימה והטיל חתיתו על כל האזור, אך בה בעת נאמן ללא סייג וחברו הטוב ביותר של לך. תושב מקומי סיפר "הוא אפילו היה גונב משכורות של פועלים. הוא אהב לתקוף אנשים שרכבו על אופניים, במיוחד בנות. זה היה מראה מרתק – הוא היה תוקף את ראש הרוכבת עם מקורו, מפיל אותה מאופניה ואז מתיישב על המושב בניצחון".

 

 

 

 

 

 

 

עם הזמן, משפחתם של קוסאק ווילצ'ק התרחבה ונוספו לה חמור, איילה, עגלי איילים תאומים, חסידה, טווסים, טלאים, חולדות וגורת השונרים אגאטקה, אותה כינתה קוסאק "הבת שלי". הנטושים, המשוטטים והפצועים.- כולם התקבלו בזרועות פתוחות בדז'ידזינקה ומצאו בה מפלט ונחמה.
לקוסאק יצא שם של מכשפה, ברוח הפולקלור העתיק שהמקומיים מאמינים בו, זו שמדברת עם החיות. הם ראו אותה עם להקה קטנה של איילים צעירים, אותם גידלה ושעקבו אחריה בטיולים ביער המושלג. כשראו את לך ביער כשזאבקה פוסעת לצידו, איילה מאחוריו וקוראשק חג מעל שלושתם, הם כינו אותו פרנציסקוס הקדוש.

 

 

 

לצד כל זה, קוזאק גם השלימה את הדוקטורט שלה בשנת 1980 (לאור מנורת שמן) והפכה לפרופסורית למדעי היער. היא פרסמה שני ספרים וכתבה עשרות מאמרים, הפיקה סרטים והשלימה מאות (זו לא טעות) מחקרים מדעיים. בשנת 2000, ממשלת פולין העניקה לקוסק את צלב הזהב של המצויינות, הפרס האזרחי הגבוה ביותר על עבודתה ומחקרה בהגנה על היער הקדמון האחרון של פולין. בשנת 2003, היא מונתה למנהלת מחלקת היערות הטבעיים, תפקיד אותו מילאה עד מותה.
קוסק ווילצ'ק בילו את שארית חייהם במקדש המבודד שלהם, מוקפים במשפחת בעלי חיים. לאחר מותה של קוסק בשנת 2007, וילצ'ק פרסם ספר "פגישה עם סימונה קוסק", בשנת 2011 ובשנת 2022 יצא לאקרנים הסרט התיעודי בשם "סימון".
"האדם עצמו אינו אלא חלק מהטבע ואין בו שום דבר חשוב יותר או פחות. בדיוק כמו פרח, כוכב, אבן, כך כמותם, אדם חדור באותו ניצוץ אלוהי. אלו שלומדים לגלות אמפתיה לצמחים ולבעלי חיים, יכולים להבין אחרים ויהיו טובים יותר עבור עצמם, כלומר, לא יעשו דבר נגד טבעם", אמרה סימונה קוסאק.