בשנת 2014, נציג המנהיג העליון ואימאם אספהאן, קרא נגד אי-ההקפדה של נשים על חיג'אב "מתן אזהרה על אי ציות כבר לא מספיק", אמר "אנחנו צריכים להרים את המקל ולהשתמש בכוח כדי להילחם ביצר הרע". דבריו הביאו לגל של מתקפות בחומצה שהטיל אימה על נשים ברחבי העיר, בשל אי כיסוי פניהן. לעתים התוקפים היו אף בני משפחתן. פניהן עוותו וחלקן התעוורו.
התוקפים לא נתפסו מעולם. מרזיה נותרה עוורת בעין אחת וחצי פניה שרופות ומצולקות. אבל מהכאב הבוער קמה אישה שהפכה לסמל של כוח, עמידה והתחדשות.
שש שנים לאחר מכן, בחרה Marzieh לחשוף את פניה בצילומים אמיצים של הצלמת Negar Masoudi, שהוצגו ב־Iranian Artists Forum בטהרן. בתמונה אחת – חצי פניה מול רקע שחור וצעיף ארגמן. באחרת – שמלת כלה לבנה, מבט שמדבר על תקווה.
מרזיה בחרה לא להישאר קורבן ובמקום להסתיר את פניה ולבודד עצמה מהבחרה, היא עמדה זקופה והפכה קול לנשים, נאבקה להחמרת הענישה כלפי תוקפים בחומצה ואף נפגשה ב-2019 עם חברי פרלמנט איראניים כדי לדרוש שינוי חקיקה – ולהזכיר שהצדק עדיין לא נעשה. נציגת פרלמנט ניסתה להתבדח ואמרה לה "לפחות רק חצי מהפנים שלך נפגעו".
אמירות מסיתות של אנשי הדת זרעו פחד ברחובות, אך גם חיזקו את נחישותה “אפשר לפגוע בגופי אבל לא ברוחי. זו זכותנו ללכת ברחובות ללא פחד,” כתבה “אנחנו לא בני ערובה. אנחנו אזרחים.” היא הפכה לקול של נשים וגברים נפגעי המשטר. בשנת 2017 היא נישאה ותמונות מטקס החתונה שלה הפכו לווירליות ברשתות החברתיות, כאשר אלפי אנשים שהיא נטעה בלבם תקווה, שיתפו אותן.

מרזיה והצלמת