הבניין מהתקופה האוסמנית, מאמצע שנות ה-1800, ידוע גם בשם 'Chez Robert Electron Libre', ממוקם בין הלובר, המוזיאון המפורסם ביותר בעולם, לבין הוטל דה ויל (בניין העירייה). הבניין היה בעבר סניף של הבנק Crédit Lyonnais והיה נטוש במשך 15 שנים, עד ששלושה אמנים בשם קאלקס, גאספרד וברונו (המכנים את עצמם בשובבות 'ה-KGB'), השתלטו על הבניין בן שש הקומות והחלו להציג בו התרחשויות אמנותיות. הם הקיפו בציורי קיר בצבעים עזים על הקירות והרצפות, את שש המדרגות הלולייניות באמצע הבניין המטפסות שש קומות. תחילה תכננה עיריית פריז לפנות את האמנים, אך נסוגה מתכניתה לאור הפופולאריות של המקום. האמנים מצאו אוזן קשבת אצל המועמד לראשות העיר ברטרנד דלאנו, שהבטיח, אם ייבחר, ​​להפוך את 59 Rivoli לסטודיו וגלריה לאמנות חוקי. דלאנוה נבחר במרץ 2001 ועמד במילה שלו. ב-2001, יותר מ-40,000 איש ביקרו ב-59 ריבולי לאורך השנה וזה היה אתר האמנות השלישי ברשימת מוסדות האמנות המתויירים ביותר לאמנות עכשווית בעיר. כדי שהגלריה תתנהל בצורה חוקית, העירייה רכשה את הבניין.

בין השנים 2006 ל-2009 שופץ הבניין ונפתח שוב עם 30 סטודיואים של אמנים. עשר שנים לאחר מכן, בשנת 2019, הגיעו לגלריה 70,000 מבקרים בשנה.
המקום הפך למגדלור של תרבות הנגד של פריז, חגיגה גדולה של חופש יצירתי. הקירות והרצפות מכוסים בטקסט, סקיצות וצבע וגרם המדרגות הלולייניות הוא חלל תצוגה כמו חדרי הסטודיו עצמם. כל חדר שונה ומאמץ את אישיותו של האמן המאכלס אותו. חזית הבניין משתנה ללא הרף, מכוסה בבלונים, סטרימרים וכרזות ולמשך זמן מה הם הציגו פנים ענקיות מפוסלות. המקום משדר אמירה של אינדיבידואליות להמולה המסחרית של מרכז העיר, ניצוץ ייחודי של יצירתיות בתוך התמהיל הרגיל של חנויות בגדים ונעליים.
האמנים ב-59 Rivoli תמיד מסבירי פנים ופתוחים לתשומת הלב של המבקרים, לעתים קרובות באנגלית. זו הרי הפואנטה של ​​הבניין: לראות את האמנים בעבודה ולתקשר איתם ועם המרחב שלהם. הבניין מארח קונצרטים בכל סוף שבוע, ופעמיים בשנה הקולקטיב מארגן פסטיבל מוזיקה ואמנות לאורך סוף השבוע, הממלא את כל החלל במוזיקה חיה.

לאתר