ההצדקה האבולוציונית למאור פניהן בלילה, לא הובנה עד לאחרונה. מחקר שפורסם ב-Current Biology ב-2015 הצליח להאיר איזשהו אור בנושא זה (סליחה, לא יכולתי להתאפק).
פטריות מסוימות משחררות זוהר של אור קר (הודות לתגובה כימית בין מולקולות אוקסילוציפרין, אנזים הנקרא לוציפראז וחמצן), אותו טריק שגחליליות משתמשות בו כדי להאיר את אחוריהן בלילות הקיץ – והוא משמש בעצם לאותה מטרה בשני המקרים. הגחליליות נדלקות כדי למשוך בני זוג ואילו הפטריות נדלקות כדי למשוך חרקים, שיעזרו להן להפיץ את הנבגים שלהן. בעולם הפטריות, התופעה נקראת foxfire והיא מתרחשת בעיקר בין פטריות הגדלות על עצים מתכלים.
מתוך כ-100,000 מיני פטריות מתועדים, ידוע רק על כ-75 מינים שמפגינים זוהר כזה. ההנחה עד לנקודה זו הייתה שמספר קטן זה של פטריות מייצרות את הזוהר שלהן מסביב לשעון כתוצר לוואי לא ברור של חילוף החומרים שלהן.
החוקרים הבחינו שפטריות ביולוגיות יוצרות אור במקצב קבוע ביממה. הן זהרו במשך הלילה ואז הפסיקו לזהור במהלך היום. זה מרמז שהזוהר לא היה רק תוצר לוואי מטבולי יקר מבחינה אנרגטית, אלא תכונה עם מטרה מאוד מכוונת. פטריות נוטות לזרוח במחזוריות, בדומה לגוף האדם המווסת על ידי הקצב הצירקדי. לכן רוב הפטריות מעצימות את זוהרן רק בלילה, כשחשוך והכי יעיל. בונוס נוסף הוא שנבגים מעדיפים להיות פעילים ולגדול בלילה כאשר הוא לח יותר.
מקור אור בלילה נוטה למשוך יצורים חיים, במיוחד חרקים. החוקרים שיערו שהפטריות אולי זוהרות כדי לנצל את הנטייה הזו של חרקים למטרה כלשהי. בכל לילה, פטריות Agaricales, למשל, פולטות אור ירוק קבוע, במאמץ למשוך חיפושיות חולות אהבה. למרות התחבולה, לפטריות ולחרקים יש את אותה מוטיבציה: הדחף להתרבות.
הפטריות הללו מוכרות כבר מאות שנים. אפילו בכתבי אריסטו, הוא מתאר עץ רקוב זוהר (שאנחנו יודעים כיום שנגרם על ידי תפטיר ביולוגי זוהר). התופעה גם משכה את עינם של יוצרי סרטי טבע, כמו צוות Planet Earth II, שתיעד בצורה יוצאת דופן התנהגות זו של פטריות.