האגם הוא מרבץ המלח היחיד הגדול ביותר בסיביר, עם מליחות המתחרה בזו של ים המלח. המליחות הזו מושכת זן של שרימפס מיקרוסקופי בשם Artemia salina, שכאשר הם מתרבים, הם הופכים את האגם לוורוד בוהק בקיץ וכאילו זה לא מוזר מספיק, לאגם יש גם רכבת משא שחוצה את מימיו כמה פעמים ביום, נראית כאילו היא צפה על המים הוורודים.

הרכבת נוסעת על מסילות מתכת שהונחו בתקופת ברית המועצות ואוספת בדרכה מלח, באמצעות כלים היורדים לקרקעית האגם ואוספים את המשקעים לעגלות המשא ברכבת. הרכבת אוספת כך כ-65,000 טון מלח מדי שנה, שזה מספיק כדי לכסות את צרכי כל אוכלוסיית כדור הארץ, למשך 3 או 4 ימים.
הכרייה התחילה באמצע המאה ה-18, לאחר שכמה מבני המלוכה הרוסים, כמו קתרינה הגדולה, הורו להגיש לשולחן האוכל שלהם, אך ורק מלח מהאגם הזה. הסובייטים מיכנו את התהליך והניחו מסילות היישר דרך אמצע האגם, שם ריכוז המלח הוא הגבוה ביותר.