חלקים מסוימים של העיירה הנחשבת כקדושה, אסורים לכניסה לזרים, באופן מוחלט. יש בעיירה אפילו מגדל שמירה, שנקרא טור דו טפילט, שנועד להשקיף ולוודא שאנשים עומדים באיסורים אלה. יתרה מזאת, תושבי העיירה כה שמרנים, שהם מעדיפים לא לעזוב את נווה המדבר שלהם, כדי לשמור על טוהרם ועל האידיאלים המוסריים שלהם.
העיירה היא אחת מחמש העיירות הקרויות KSours, בעמק Mʾzab, כאשר האחרות הן אל אטוף, בוה נורה, מליקה וג'ארדאיה (El Atteuf, Bou Noura, Melika, Ghardaïa). חמש העיירות יחד מכונות הפנטאפוליס, הן מוקפות חומות ובכל KSour ניצב מסגד מעוצב כמו מבצר, השולט בעיירה. בני נחשב למחוז העירוני שהשתמר הכי הרבה באזור ונחשב אתר מורשת עולמית של אונסק"ו מאז 1982. הן הוקמו במאה ה -11 על ידי השבט הברברי מוזביט, שבא מצפון -מערב אפריקה, מאזור המכונה כ"ג'רב ", שם הייתה להם בירה בשם טארט. בשנת 909 עיר הבירה נשרפה והם עקרו לעמק הנכחי, שם בנו את חמש העיירות המבוצרות, המתפרשות בעמק לאורך העמק של 10 ק"מ.
Ghardaia היא העיירה הגדולה והמרכזית ונחשבת כבירת האזור ואילו אל-אוטוף הוא היישוב העתיק ביותר באזור. בני איסוגן הוא האניגמטי ביותר.
לתושבי העיירות מבנה חברתי שוויוני להפליא, המכבד את פרטיות המשפחה. הנשים כאן מאוד סגורות, הן על ידי המסורת והן על ידי הדת. הן מכוסות בהייק, בד גדול העוטף את הגוף והפנים ומאפשר רק לעין אחת לבצבץ. לפני שהן נישאות, מורשות הבנות להראות את פניהן, אך לאחר הנישואין הן מורשות להראות רק עין אחת, שגם אותה הן יסתירו, אם מישהו יעז להביט בהן ישירות וכדי שזה לא יקרה חלילה, הן יעשו כמיטב יכולתן כדי להימנע מהאפשרות שיביטו בהן וילכו בדרך אחרת. נשים מכוסות אלה פוטוגניות ומראן מצטלם יפה, אך אסור בתכלית האיסור לצלמן ואם מי מהתיירים יעז לעשות זאת, הם מסתכן בעליהום.
כל עיירות M'Zab שמרו על התרבות והלכידות החברתית המקורית שלהן לאורך כל השנים, לא נטמעו הקהילות אחרות ונשמרו מכל מגע עם העולם החיצון. יש בהן גם היבט של קידמה – הן מתנהלות בצורה אקולוגית וברת -קיימא.