הוא התחיל את העבודה במרס 1914 ולקראת השלמתה, הוא נעלב לאחר שספג ביקורת על כך שהיא "קטנה מדי" ולכן הרס אותה וביולי אותה שנה, הוא בנה את הקפלה בפעם השנייה. אלא שבשנת 1923, הבישוף של Portsmouth לא הצליח להיכנס דרך הדלת שלה ואז האח הרס את הקפלה בפעם השנייה, כדי לבנות אותה שוב מחדש. הקפלה השלישית הצליחה לשרוד עד היום, אבל האח מת ולא זכה לראות אותה שלימה. היא סבלה מוונדליזם, עד שבעשורים האחרונים, קמה קרן אשר דואגת לה ומטפחת אותה כאטרקציה התיירותית של האזור.
זוהי קפלה קטנה מאד ויש בה מקום לשמונה אנשים בלבד. המאפיין המרהיב ביותר שלה הוא שהיא עוטה חלוקי נחל, צדפים וקרמיקה שבורה. סוג זה של פסיפס נקרא Picassiette שפירושו המילולי בצרפתית "חוטף צלחות" בחיבור לשמו של פיקאסו, כינוי לאנשים המתגנבים למסיבות כדי לאכול ארוחה בחינם.

במשך כמה עשורים, Raymond Isidore (יליד צרפת 1900), המכונה "Picplate" בלעג, יכסה בהדרגה את ביתו, רהיטיו ואפילו חפציו בשברי חרס וזכוכית, מכסה בפסיפסים צבעוניים את כל החללים, מהרצפות ועד התקרה, כמו גם את הגינה שלו. הוא היה אדם פשוט וצנוע מאוד, חסר השכלה, בודד ועם זאת דמות יוצאת דופן, אדריכל, בנאי, צייר ואמן פסיפס.
הוא הועסק במלאכות רבות ולא התמיד בשום מקום עבודה, כאשר באחרון שבהם, הוא הועסק כמטאטא בבית הקברות בסן-שרון משנת 1949 ונשאר שם עד להתפטרותו ב-1958.
ב-1924 הוא נישא וב-1929 הוא רכש קרקע ב-rue du Repos, שם בנה בית למשפחתו.

קראו על הבית שאיש אחד בנה ממיליון חלקים »