הגז פורץ דרך סדקים בשטח ומגיח בלחץ גבוה ובטמפרטורות קיצוניות, הופך לגופרית נוזלית שזורמת על פני הנוף.
המקום המרהיב פופולרי לתיירים. את הלהבות הכחולות ניתן לראות רק בלילה ורבים מגיעים בשעות הקטנות ואז צופים בזריחת ההר, יופי רעיל של נוף מעולם אחר. גבישים צהובים זעירים של גופרית מצפים את הסלעים, מול אגם ירוק ומבריק.
הכורים מחלצים סלע גופרתי, שנוצר לאחר שהלהבות הכחולות דועכות וגז הגופרית התקרר ומתאחד עם הלבה ליצירת סלע מוצק – לשימוש בתעשיות המזון והכימיקלים. הכורים עובדים בלילות, באור הכחול של החומצה הגופרתית שנשפכת מהר הגעש. חלק מהעובדים הם ילדים, הנואשים לפרנס את משפחותיהם. הם נושאים סלים מלאים בסלעים במורד ההר ומוכרים אותם בפרוטות. כורים ליליים כאלה יכולים לכרות ולשאת בין 80 ל-100 קילו במהלך שתים עשרה שעות עבודה – ולהשתכר כ-5 עד 6 דולר. רובם סובלים מבעיות בריאותיות עקב חשיפה ממושכת לגופרית דו חמצנית וגזים רעילים אחרים.
התמונות מציגות את הלהבות הכחולות יפות בצורה דרמטית, אפילו סוריאליסטית. אבל עבור הכורים שמבלים חודשים או שנים בהר הגעש, דו תחמוצת הגופרית היא אמיתית למדי וההשפעות הבריאותיות של חשיפה כרונית – גירוי בגרון ובריאות, קשיי נשימה ומחלות ריאות – הרסניות.