אחרי מלחמת העולם השנייה ולאורך שנים, חלה הגירה אירופאית, כשיותר מחצי מיליון בני אדם היגרו מאירופה לארגנטינה. איטלקים רבים הגיעו לעיירה San Carlos de Bariloche, ב-Patagonia, על גבול צ'ילה וטיפחו בה תרבות של שוקולד, לפי מתכונים מסורתיים שהביאו איתם, בתוך סירי נחושת. אנחנו מזהים כיום שוקולד עם שווייץ, אשר חלוצים מקרבה כמו נסטלה ולינדט, המציאו את שוקולד החלב ותרמו לתיעוש אבקת הקקאו, אבל טורינו באיטליה, למשל, הייתה בירת השוקולד של אירופה מאז המאה ה-17. בזכות השוקולד הפכה העיירה ממושבה חקלאית ליעד תיירותי תוך כמה עשורים בלבד. מסילת ברזל חיברה את העיירה עם בואנוס איירס, הוקמו בה פארקים לאומיים, נבנו בה מלונות ברמה עולמית, חנויות והיא זכתה לכינוי "שוויץ הקטנה", גם בזכות הרכב האוכלוסייה שלה, מגולים אירופאים שיצרו שם את הנופים המוכרים להם מארצות מוצאם.

חלוץ השוקולד בעיירה הוא השוקולטייר Aldo Fenoglio שהגיע אליה מטורינו ב-1947 והמציא שלל מוצרי שוקולד, כמו חפיסת שוקולד אומנותית ואת "ענפי" השוקולד המפורסמים – דפי שוקולד מקופלים הדומים לקליפת עץ (הישראלים "שאלו" את הפטנט וכינו אותו "מקופלת"). רוב מפעלי השוקולד בברילוצ'ה נוסדו על ידי קרובי משפחה של משפחת פנוגליו (כגון Del Turista, שהוקם על ידי גיסו של פנוגליו, או Rapa Nui, שהוקם על ידי אחד מבניו וידוע בשוקולד ה-Fra-Nui שלהם), או עובדים לשעבר (כגון Benroth או Frantom, בין היתר). אבל יש גם מפעלי שוקולד רבי מוניטין אחרים כמו Mamuschka, שנוסד לפני 30 שנה, או VanWynsberghe Chocolates, הידועים בסגנון הבלגי שלהם.

העיר היא גן עדן לחובבי שוקולד ואטרקציות הסובבות סביבו. במרכז העיר נמתחת השדרה המרכזית Mitre Avenue, המכונה "שדרת חלומות השוקולד". קל לחוות אוברדוז (מנת יתר) של שוקולד, מאחר והחנויות יחלקו לכם בחינם שוקולדים מכל המינים והסוגים, כדי לפתות אתכם להיכנס פנימה לתוך החנות.
אחת מחנויות השוקולד המפורסמות ביותר בעיר, היא Mamuschka הפינתית, בעלת השם והעיצוב הייחודי בסגנון רוסי, עם בובות מטריושקה רוסיות ענקיות המקבלות את פני הנכנסים לחנות.