לפני כ-40 שנה, הגה האמן, השחקן והאמרגן האוסטרי André Heller רעיון מונומנטלי, למלחמה באפליה ובאנטישמיות: הוא החליט להקים לונה פארק ענק של אמנות בהמבורג, על הקרקע שבה ריכזו יהודים לגירוש למחנות ריכוז, במהלך מלחמת העולם השנייה. אביו של הלר עצמו היה שורד שואה, שנעצר על ידי הנאצים, אך שרד את המלחמה.
הלר חשב על פרויקט שלאחר המלחמה, השואל את השאלה: מה צריך לקרות כדי להבטיח שהפשיזם לא יתפוס שוב? עד כמה שיהיה כיף בלונה פארק שלו, זה כיף שנועד להשאיר אותך פתוח, סקרן, אמפתי וילדותי, כדי שלא תהפוך לאדם קשה ומטומטם, המסוגל לשנאה ואנטישמיות. הוא כתב במניפסט שלו: “I wanted to build a bridge between the so-called avant-garde — the artists who were a little snobbish sometimes and didn’t connect with the masses — and the so-called normal people”.

“פארק השעשועים האמנותי” הראשון בעולם – Luna Luna, קיבל את פני המבקרים בהמבורג, גרמניה, בקיץ 1987. הוא כלל אטרקציות שיצרו מיטב האמנים הנודעים בעולם, שהלר הצליח לגייס, תרומות של כ-30 מהנודעים בעולם האמנות העכשווי,  כמו קיית הרינג, סלבדור דאלי, ז’אן מישל בסקיאט, סוניה דלוני, דיוויד הוקני, גיאורג באזליץ, רוי ליכטנשטיין ורבקה הורן. גם המוזיקאים מיילס דייויס ופיליפ גלס נתנו להלר אישור להשמיע ולנגן את יצירותיהם בפארק.
כ-240,000 אורחים ביקרו בלונה לונה בשנת 1987. אבל הפארק הפסיד כסף, נסגר, האטרקציות שלו נארזו לתוך 44 מכולות שאוחסנו לטקסס והפארק נותר כפנטזיה נשכחת – עד עכשיו: החודש, לונה לונה קמה לתחייה, היא תיפתח בלוס אנג’לס ותמשך עד אביב 2024. הלידה מחדש היא יוזמה של כוכב הראפ הקנדי Drake וחברת המדיה שלו, DreamCrew, אשר קנו את הפארק של הלר לפני שנתיים ושחזרו אותו. דרייק הוציא על הפרויקט כ-100 מיליון דולר.

בפארק שעשועים האמנותי שיפתח החודש, יוכלו המבקרים לרכוב בקרוסלה עליזה, על פסלי הפופ-ארט הצבעוניים של קית’ הרינג, ללכת בין קירות מראה שעיצב סלבדור דאלי ולהסתובב בגלגל ענק מכוסה בגרפיטי של ז’אן מישל בסקיאט, החוזרים לחיים לאחר שינה באחסון יותר מ-30 שנה. לונה לונה החדשה תתחולל בתוך שני האנגרים ענקיים יוצגו בהם כמחצית מ-30 המיצבים המקוריים. באתר הפארק עדיין לא ניתן לרכוש כרטיסים, אבל אפשר להירשם ולקבל עדכון לאימייל, כשמכירת הכרטיסים תחל.
“לונה לונה יוצאת דופן בתולדות האמנות, לא רק בגלל האמנים הידועים”, אומרת לומי טאן, האוצרת הראשית של הפארק “אלא מה שהפרויקט ייצג: פירוק המחסומים בין תנועות אמנות, דיסציפלינות ודורות; יכולת מוצלחת באמת להנגיש את האוונגרד והרצון הנחוש להעניק לקהל חוויה חושית”.
הגברת טאן לא ציינה עם זאת, שהיעד של הפרויקט המקורי היה לשבור גם את מסכי האפליה, השנאה והאנטישמיות. יתכן מאחר והאנטישמיות הפכה להיות מותרת בארה”ב, בשם חופש הביטוי.