paul lowe

האתר שלנו נתפס כאסקפיסטי ונותן במה בעיקר למעשים היפים והטובים, למרות שסקרנו אצלנו גם את הצד השני של האנושות, כמו את גני החיות האנושיים שקמו בצרפת וארה"ב בתחילת המאה הקודמת, שם הושמו משפחות שלימות של אפריקאים שנעקרו מבתיהם והובאו על ידי סוחרי אדם כדי לשעשע את האירופאים או את טבח הכלבים, אשר איסטנבול אספה מרחובותיה והגלתה לאי נידח, כדי שיללותיהם לא יפריעו לתורכים. עם זאת, הסיפור הבא מביא פן מחלחל ובלתי נתפס של הרוע האנושי.

כותב איתי אנגל בדף הפייסבוק שלו: "תיעדתי בחיי כעיתונאי כמה דברים איומים, מהטבח ברואנדה ועד דאע"ש, ומה שביניהם, אבל אם הידיעות שמרעישות כעת את אירופה יתבררו כאמת, הרי שמדובר באחד הדברים החולים, סוטים ומפלצתיים בכל קנה מידה היסטורי, ומתברר שהם התרחשו במלחמה הראשונה שאותה תיעדתי. סרייבו, בירת בוסניה 1992 – 1995. אלה הימים שבהם המדינה שנקראה יוגוסלביה נקרעת לגזרים בסדרה של מלחמות איומות. המלחמה הכי קשה היא בבוסניה שם נלחמים האחד בשני – סרבים, קרואטים ומוסלמים. סרייבו, עיר הבירה של בוסניה, מאוכלסת בעיקר במוסלמים ונתונה במצור של הצבא הסרבי בבוסניה משנת 1992 עד 1995… העיר הזו מוקפת בגבעות שחולשות עליה מכל כיוון. ועל הגבעות האלה, במשך 3 וחצי שנים, התמקמו הצלפים הכי מטורפים וטיווחו את העוברים והשבים בעיר התחתונה… המצור על סרייבו היה נורא (הארוך ביותר באירופה מאז מלחה"ע ה-2. ו.ח.). כל יציאה החוצה הייתה הימור על החיים… אנשים נאלצו לצאת לחפש מים, אוכל, או עצים לחימום. החורפים היו קפואים… אזרחים הלכו או רצו כשהם צמודים לקירות או לכל דבר אחר שמסתיר אותם לרגע משדה הראייה של הצלף… כשהקיר היה נגמר הם היו לוקחים נשימה עמוקה ומרביצים ספרינט עד קיר הבא. בשניות שהם רצו נשמעו יריות צלפים. ומדי פעם הדמות שרצה נפלה. פגעו בה… ובימים אלה מתברר שהיו לא מעט אנשים, ממדינות מערביות, שרצו להשתתף בגיהנום הזה. אזרחים אמידים, בורגנים ומכובדים, ממערב אירופה ומארה"ב, שחשקה נפשם גם להיות שם על הגבעות ולצלוף באזרחים שמנסים לנוס מפניהם ולהציל את חייהם… אנשים שיצאו ל'ספארי סרייבו' כדי לצוד בני אדם, ושילמו הון עתק כדי להגשים את חלומם החולני. הם פנו למיליציות הסרביות שעל הגבעות, שילמו בין 80 ל־100 אלף יורו (בערכים של היום), וקיבלו גישה לעמדות צליפה – ולעיתים גם נשק… "מסעות הציד" הללו התקיימו בסופי השבוע – כי המשתתפים היו אנשי עסקים אמידים, שעסקו בעבודתם הרגילה במשך השבוע… אנשים עם כסף, עם מוניטין, אנשי עסקים, שבמהלך המצור על סרייבו שילמו כדי שיוכלו להרוג אזרחים לא חמושים… ואז חזרו והמשיכו בחייהם הרגילים… היה תעריף שהוצע למי שרוצה לירות ולהרוג:  ילדים עולים יותר, אחר כך גברים, רצוי במדים וחמושים, נשים, ולבסוף קשישים שניתן להרוג בחינם… בסרייבו אותן שנים נהרגו בין 10 ל 15 אלף אזרחים מהירי של אותם צלפים. בבוסניה בכלל נהרגו במלחמה הזו יותר מ 100 אלף".

את הפרשה חשף העיתונאי והסופר Ezio Gavazzeni, המתאר "מצוד אדם" על ידי "אנשים עשירים מאוד" עם תשוקה לנשק ש"שילמו כדי שיוכלו להרוג אזרחים חסרי הגנה" מעמדות סרביות בגבעות סביב סרייבו, כאשר נגבו תעריפים שונים עבור הריגת גברים, נשים או ילדים. האשמות אלה אמנם הועלו מספר פעמים במהלך השנים, אך הפעם הן מגובות בראיות שאסף גוואצני, הכוללות את עדותו של קצין מודיעין צבאי בוסני ודו"ח של ראש עיריית סרייבו לשעבר, בנג'מינה קאריץ'. "Sarajevo Safari", סרט תיעודי משנת 2022 מאת הבמאי הסלובני מירן זופאניץ', טוען כי המעורבים ברצח הגיעו מכמה מדינות, כולל ארה"ב ורוסיה וכן איטליה. בשנת 1992, צולם הסופר והפוליטיקאי הלאומני הרוסי אדוארד לימונוב יורה לתוך סרייבו ממקלע כבד. מנהיג הסרבים הבוסניים רדובן קרדז'יץ', אשר הורשע ב-2016 ברצח עם על ידי בית הדין הבינלאומי בהאג, ניהל את תיירות המלחמה לגבעות המקיפות את סרייבו כדי שיוכלו לירות באוכלוסייה להנאתם. משם הם היו תוקפים אנשים ברחובות, כולל ילדים, באופן אקראי, כאילו היה זה משחק וידאו או בספארי. "לא היו מניעים פוליטיים או דתיים. הם היו אנשים עשירים שהלכו לשם בשביל הכיף והסיפוק האישי. אלה אנשים שאוהבים נשק, אולי הולכים למטווחי ירי או לספארי באפריקה," אומר גאוואצני.

הרחוב הראשי המוביל לסרייבו, שדרות Meša Selimović, זכה לכינוי "סמטת הצלפים", הוא היה מסוכן ביותר אך לא ניתן היה להימנע ממנו מכיוון שזו הייתה הדרך לשדה התעופה של סרייבו.
הזוג Bošco Brkić & Admira Ismić, זוג אוהבים שתועד בסרט "רומיאו ויוליה בסרייבו", נהרגו על ידי צלף בשנת 1993 בזמן שניסו לחצות גשר. גופותיהם נותרו מוטלות על האדמה בין עמדות הבוסנים והסרביים במשך ימים. הצילום שלהם פורסם בהרחבה והם הפכו לסמל לאקראיות ולחוסר האנושיות של המלחמה.