על פי ספר השיאים של גינס, בפברואר השנה, זכה בתואר פקק תנועה הארוך ביותר אי פעם, זה שהתרחש ב-Madhya Pradesh, הודו ונמתח לאורך 300 ק"מ. שיא זה היה שמור עד כה לפקק תנועה, משנת 1990, בגבול מזרח-מערב גרמניה וכלל 18 מיליון מכוניות. שני פקקי התנועה הסתיימו מקץ כ-48 שעות, בלתי נסבלות אמנם, אבל אם נמדוד את אורך הפקקים לא רק בקילומטר כביש, אלא גם באורך זמן, הרי שהשיא הזה שייך ללא ספק לפקק התנועה הסיני משנת 2010, אז אלפי מכוניות יצרו את פקק התנועה המפורסם בכביש הלאומי של סין 110, שנמשך 12 ימים ונמתח לאורך של יותר מ-100 קילומטרים.
אתם אולי לא יכולים לדמיין את עצמכם מחזיקים מעמד יותר מכמה שעות תקועים בפקק, אבל דמיינו שאתם תקועים על כביש מהיר, באמצע שום מקום, במשך כמעט שבועיים, בלי אוכל או מים, בלי שום דרך להזיז את המכונית שלכם. זה היה המצב שחוו מאות אלפי נהגים באוגוסט 2010, במהלך פקק התנועה בכביש המהיר הלאומי של סין.
משך הזמן של פקק התנועה הסיני, יצר אפילו כלכלה מאולתרת. בהתחלה, פקק התנועה ביטא עצמו בסימפוניה של צפירות, צעקות וצרחות של נהגים זועמים ונואשים, אך ככל שחלף הזמן והמכוניות נעו רק כקילומטר ביום, תושבים מקומיים לאורך הכביש המהיר ניצלו במהירות את המצב והקימו חנויות ניידות שמכרו מזון, מים וסיגריות במחירים אסטרונומיים.
פקק התנועה נגרם עקב שילוב של עבודות בנייה ותנועה כבדה, שיצר צוואר בקבוק שסין לא חוותה מעולם. משאיות שהובילו פחם וחומרי בניין ממונגוליה לבייג'ינג, סתמו את הכביש המהיר, שכבר היה סגור חלקית לתיקונים ויצרו אסון לוגיסטי.
