חלקת אדמה שעליה עמדה רפת, הפכה לביתם של זוג צעיר, מר וגברת קורוקי Kuroki. השניים טיפלו במסירות ב-60 פרות שברפת, ילדו וגידלו שני ילדים וחיו חיי עמל לא קלים אך מתגמלים ותכננו תכניות לעת פרישה.
איתרע המזל וגברת קורוקי איבדה את ראייתה, בגלל סיבוכים ממחלת הסוכרת, שקעה בדיכאון, הרחיקה את עצמה ממשפחתה והרגישה שחייה הסתיימו.
בעלה האוהב ביקש למצוא משהו שיעודד את אשתו.

יום אחד, התבונן מר קורוקי בפרח שיבאזאקורה ורוד בגן ועלה במוחו הרעיון, לחוות את יופיים של פרחים לא רק דרך הראייה, אלא גם באמצעות חוש הריח.
כך, במשך שנתיים של עבודה שקדנית, שתל מר קורוקי גן פרחים עצום לאשתו, המקיף את ביתם בים של פרחים ורודים עזים ובו היא יכולה לבקר ולהריח את הפרחים.
גם המבקרים הרבים הפוקדים את הבית, הסתבר, מעודדים את רוחה של אשתו.