הגבר שמעצב כלי נשק לנשים בלבד והאם הוא עומד לעצב את הנשק של חיילות צה"ל?

 

השטן אולי לובש פרדה, אבל אשתו מחזיקה בכלי נשק של אנטוניו ריאלו (Antonio Riello). כל גברת מעודכנת, מצטיידת כיום בכלי נשק אופנתי שעיצב האומן ריאלו וזה כולל נשים של בוסים מהמאפיה, בנות זוגם של סוחרי נשק ועד לנשים שמקפידות על אופנה גבוהה ומגינות על עצמן בפני איומי הכרך: אקדחים ורודים המצופים בפרוות נמר, גרזנים עם כת מצופה בבד תחרה ורימוני יד מעוטרים ביהלומים ואפילו בקבוק מולוטוב שהפתיל שלו נעוץ בבקבוק בושם ורדרד. אומרים שלו נשים שלטו בעולם, לא היו בו מלחמות. בכל מקרה הן היו נראות טוב יותר עם כלי הנשק האלה.

 

 

ריאלו, 48, החל ליצר כלי לנשים כבר לפני שנים "החלטתי למקד את המחקר האמנותי שלי בעיקר בפיקציה שבאופנה. כלי נשק הם שיגעון ישן שלי, אלה חפצים עם המון סימבולים. אני רוצה לשלב חומרים נשיים מסורתיים כמו אופנה, עם עניינים גבריים מסורתיים כמו אקדחים. כך הגעתי לעיצוב סטייליסטי של כלי נשק צבאיים אמיתיים כאביזרי אופנה לגברות". ריאלו משתמש בכלי נשק צבאיים אמיתיים ליצירת עבודותיו: רובי סער, אקדחים, מכונות יריה, רימוני יד, מטולי רקטות ועוד, כולם מארסנל צבאות מגוון: קלשניקוב רוסי, מ-16 אמריקאי, ברטה איטלקית וכמובן עוזי וגליל ישראליים. כל אלה עוטים עורות קרוקודיל, צבעי לכה בוהקים, תכשיטים ופרוות סינטטיות. "הלקוחות שלי הן נשים מתוחכמות ואנשים שיש להם תשוקה אובססיבית לאופנה גבוהה כמו לאלימות", הוא מסביר "לאיטלקים תשוקה עזה ליופי ואסתטיקה ובה בעת משיכה לאלימות ולדם".

 

 

 

כל כלי נשק שמייצר ריאלו הוא אחד ויחיד, מיוצר מהלב וקרוי על שמה של אשה שהייתה חשובה בחייו. כך אפשר להכיר את נטלי, שנשארה בזיכרונו כחתיכה מטופחת, על שמה קרוי רובה סער בעל גזרה ענוגה, מוזהב ומיופייף, מרופד בפרווה מנומרת. לעומתה סווטלנה שידעה לרדת לעם ולריאלו, נתנה את שמה לקלשניקוב בצבע כחול כמדי המפלגה, עם מחסנית כסופה ועניינית. כרמלה חתכה עניינים והסתלקה, אך הונצחה על גרזן בעל כת מצופה בבד משי רקום בתחרה, עם צלב משובץ ביהלומים ועל להבו תמונת האם הקדושה עם ישו הקטן. אגנס ומתילדה, שתי פצצות שמנמנות ועסיסיות, על שמן קרויים שני רימוני יד צבועים בלכה מבריקה ומעוטרים בפנינים.

 

 

האם יש סיכוי שכלי הנשק האופנתיים שלו יהפכו לאביזר אופנתי גם בישראל, בנוסח "היי, אני מאיה ואני שודדת פיצוציות רק עם אקדח לנשים בעיצוב ריאלו"? אולי בכלל יתבקש ריאלו לעצב את הנשק המחמש את חיילות צה"ל? במיוחד בהתחשב בזה שהשנה הוא בחר לצייר ציורי כנסייה שמימיים, עם מדונות בתולות, מלאכים כילדים רכים וחייכניים ושאר מחזות גן עדן – על צילומי ענק של מטוסי קרב, ביניהם מטוס F15 צהלי, עם חרטום ומבער מוזהבים ופצצות זהובות שנצמדו לכנפיו וקישטו אותן באלגנטיות. ברור שריאלו הוא אכן האדם הנכון לפנות אליו כדי שיהפוך את העימות כאן באזורנו לאסתטי יותר. או לפחות להתייצב לצד מערך ההסברה שלנו: האוייב מבטיח לנו גיהנום, אנחנו מביאים לו את גן העדן, יחד עם שמונים בתולות לשעבר.

 

" לא, עדיין לא עיצבתי לחיילות, כי ההיבט המוסרי חשוב בעיני ואני חושב שכשמדובר בתכנים צבאיים, בכל צבא, הצד המוסרי פחות חשוב" דוחה ריאלו את ההצעה המפתה "אני מעדיף להסתכל על הצד של האזרחים במקרים כאלה. אני חייב להודות שכשהתחלתי עם ה'נשק לגברות' שלי (1998), באמת הושפעתי עמוקות מתמונות נשים ישראליות הנאלצות לחיות את חיי היומיום שלהן 'מוכנות לקרב'. אמא הלוקחת תינוק לגן כשרובה M16 על כתפה זה דבר לא יאומן לאם אירופאית… כך שאני חשבתי בדיוק על אמהות ישראליות רבות שנושאות עגלת תינוק ורובה ביחד, זה היה מקור ההשראה המוקדם שלי". המסר המוסרי בעבודותיו של ריאלו, בנוסח "וכיתתו חרבותיהם לתכשיטים", בא לביטוי גם בכך שבכלי הנשק שלו אי אפשר באמת להשתמש והם מיועדים יותר לאספנים. "יצרתי יצירות אמנות נוספות הממחישות כיצד יופי יכול להשפיע על רגשותינו כלפי כלי נשק, כמו סדרת רישומים 'דיוקנאות של פצצות מודרניות'", הוא אומר. פצצה ענקית קושטה אצלו בתחרה לבנבנה, רכה וכמובן טרנדית, כמותה ניתן לראות כיום במיטב חנויות האופנה באירופה.

 

מי היא אותה סוניה שנתנה לתת מקלע עוזי שלך את שמה?
"סוניה הוא שמה של אהבה גדולה שהייתה לי כשגרתי בניו יורק, היא הייתה יהודיה. זה דוגמא לצורך שלי לערבב את אמנותי עם חיי הפרטיים".

 

 

ריאלו נולד באיטליה, בעיירה קטנה שקמה בימי הביניים ליד ונציה והוא מחלק כיום את זמנו בין פורטו פינו לאמסטרדם. הוא למד כימיה באוניברסיטת פדובה וארכיטקטורה בונציה באיטליה, אך אחרי לימודיו בחר לטייל בעולם ולהתפרנס מן היד אל הפה בעבודות מוזרות, כמו סדרן במועדון לסדו מזוכיסטים בציריך, מומחה לפאנג שוואי, טבח וקוסם במופע טלוויזיה בגרמניה. "נאלצתי לעסוק בכל מיני דברים מוזרים כדי להתקיים, אפילו מכרתי תחתוני נשים ביפן ופעם אפילו, אני מודה, מכרתי למישהו בהמון כסף תחתוני אשה שטענתי שהיו שייכות לאשה מאד ידועה ומכובדת באיטליה. הייתי חצי נוכל" מספר ריאלו "אחרי ש'כלי הנשק לגברות' שלי התפרסמו, קיבלתי הצעה מיצרנית נשק אמריקנית ידועה לעצב את כלי הנשק שלה". כיום הוא אומן וגם מרצה על אסתטיקה של משחקי וידאו באוניברסיטה באיטליה. בתחילת דרכו האמנותית עסק בערכים חברתיים מהסביבה המיידית ובמיוחד התעניין בחיים האפלים של חצרותיה האחוריים של איטליה. מחקריו כללו: זנות, פשיעה, תרגילי עוקץ, רוצחים שכירים ומתנקשים וכן תיעוד פעילויות של המאפיה. לפני כעשור שנים הציג מיצב שנבנה כמוזיאון קטן המבטא את טעמם האסתטי והאמנותי של ראשי המאפיה. לא משנה מה היו הדעות עליו, אף אחד לא אמר "תהרוג אותי אם אני מבין מה הוא מוצא בזה". המיצב הוצג בגרמניה ואיטליה היכן שיש נוכחות חזקה ומאיימת למאפיה. אחריו הציג מיצב גזעני, בצורת משחק וידאו שהצופים יכולים להשתתף בו ולפגוע במהגרים ופליטים ממזרח אירופה ושהפך לסקנדל השנה באיטליה. לפני חמש שנים הציג משחק מונופול ענקי בכיכר המרכזית שברובע האורות האדומים באמסטרדם, שבמקום לקנות ולמכור בתי מלון ומבני מגורים, המשתתפים במשחק מכרו וקנו זונות וסחרו בנשים.

 

 

"אני נמשך לתת תרבות" מנתח ריאלו "באתי ממשפחה ונציאנית מסורתית ואצילה ובילדותי כל דבר פופולארי היה מחוץ לתחום. כמובן שמבוגרים נמשכים למה שהיה אסור בילדותם. אני מחבר בין דברים מנוגדים לגמרי או בין תרבות גבוהה לנמוכה. אני משתמש באמנות כדי לגלות את האמת בחברה ובמכניזם שלה, בלי לשפוט מיהם הטובים ומיהם הרעים, כי זה קשה ביותר לשיפוט".