אנחנו יושבים בנמל תל-אביב, אישה תוססת ואנרגטית, בהירת שיער, מלאת גוף, עם עיניים שובבות. היא חמה אך מנומסת, רצינית אך משעשעת, מפגינה בטחון עצמי אך אמפתית. מדברת במשפטים קצרים אותם היא מסיימת ב-ecco ו- capito (בסדר באיטלקית ומבין בספרדית): "כמו כל הנשים, אני אוהבת ללבוש בגדי טניס של אדידס ובערב לנעול נעלי עקב. אני בתנועה כל הזמן ואוהבת להיות מעורבת בכמה דברים. הבעיה הגדולה שלי היא איך לכבות עצמי בלילה".

 

פטרישיה אורקיולה וגיורא אוריין

 

urquiola_block1

 

הסטודיו שלה מעצב מוצרים לחברות איטלקיות ובינלאומיות ועובד על הארכיטקטורה של פרויקטים: מלונות, חנויות ברחבי העולם ל-Missoni, מגורים בלונדון ובתל אביב, מסעדה בנמל התעופה הבינלאומי של חמד בדוחא, קטאר, הם רק דוגמא. "אצלנו בבית כל אחד אהב ארכיטקטורה ועיצוב פנים. חברה של אמי אמרה: 'פטרישיה מעצבת המון, אבל מתי היא סוף סוף תהיה ארכיטקטית?'. בספרד ארכיטקטורה חשובה יותר מעיצוב", היא מספרת.
היא החלה ללמוד ארכיטקטורה במדריד, עזבה לאיטליה בעקבות אהבה והשלימה לימודיה במילאנו, אצל הארכיטקט הנודע שהפך למעצב נודע – אקילה קסטיליוני, שהיה לגורו שלה ועודד אותה לעסוק בעיצוב במקום באדריכלות. "הוא נתן לי את הרעיון להיות יצירתית בדברים ביתיים ויומיומיים, כמו מנורה וסכין מטבח ומיקד אותי מאד. יש לי הערכה גדולה מאד לעבודות של קסטיליוני וג'ספר מוריסון. כשאני צריכה כיוון, או משהו שיחזיר אותי לצורה הבסיסית בחשיבה, אני חושבת על שני המעצבים האלה. הם כמו אבא ואח גדול בשבילי". אחר כך עבדה כתף אל כתף עם המעצב המיתולוגי ויקו מג'יסטרטי, אחר כך התחברה כשותפה למשרד האדריכלים רנזיו ורמרינו, ניהלה את חברת העיצוב של פייארו ליסוני, ועיצבה עבור כל השמות הגדולים: Allesi, Flos, Boffi, Cappellini, Casina, Kartell,B&B,. עם Moroso היא עבדה מאז שנוסד הסטודיו שלה בשנת 2001. לפני שנים חמקה מחסותם של אגדות העיצוב והקימה סטודיו עצמאי משלה. "אני מנסה עדיין למצוא דרך לבטא עצמי בארכיטקטורה ואולי בעוד חמש שנים לא אעשה לא עיצוב ולא ארכיטקטורה, אלא מקרמה בטוסקנה", היא מצטחקת "אני לא חייבת שום דבר לאף אחד".

Bandas-Patricia-Urquiola-Gandia-Blasco-1
D+A: מדברים כיום על הקידמה בעולם העיצוב ומתכוונים בעיקר לטכנולוגיות מתקדמות ושפע החומרים החדשניים. עם זאת העולם מאויים כיום בגלים חשוכים של טרור ומנהיגים לא צפויים, שמאיימים בפצצות אטום. בזמן שאת מעצבת כסא, העולם עומד להתפוצץ. האם לדעתך העולם הולך קדימה או שהוא צועד אחורה?
אורקיולה: אני משתדלת לעשות את מה שאני מאמינה ויודעת לעשות הכי טוב. לקח לי הרבה זמן לדעת ולבנות עתיד למה שאני יודעת לעשות וסוף סוף, ב-15 השנים האחרונות, אני יכולה ליהנות מהצלחה. כשהייתי קטנה, הייתי טובה במתמטיקה, אבל היתה לי נפש של ארטיזן. הייתי ילדה בין שני אחים ועם אמא שהייתה הדמות החזקה והדוחפת במשפחה. לולא הדחיפה והאמביציה שלה, אולי הייתי כיום עוסקת בנגינה בגיטרה. רציתי לעזוב את אובידאו, עיר ילדותי שסגרה עלי ועזבתי למדריד, אבל גם היא הרגישה קטנה עלי ועזבתי לאיטליה שקסמה לי באנרגיה שלה. הגעתי למילאנו והדברים פשוט התגלגלו בצורה מוצלחת.

 

urquiola_block11
D+A: האם עיצוב הוא שפה בינלאומית? האם הטעם של אנשים אינו תלוי מקום, תרבות, חינוך? את הרי מעצבת אובייקטים שמישהו ביפן או במקסיקו או בתל-אביב ישים את זה אצלו בדירה שלו. את צריכה לשרת את האזרח הבינלאומי, מכנה משותף של טעם בעיצוב.
אורקיולה: יש משהו משותף בהתבוננות על החיים בכל העולם. אנחנו פתוחים לכל מיני אפשרויות וחושבים בצורה פלורליסטית, ולכן אין משהו טוב או רע. אוטופיה זה משהו שלא קיים, אבל מניע אותנו תמיד קדימה. אוטופיה היא נו-לנד, לא קיימת, אבל מכריחה אותנו לנוע קדימה. אנחנו פתוחים למרחב תרבותי רחב. אני עצמי נמצאת כל הזמן בתנועה בין מדינות שונות, גם כחלק מהחיים הפרטיים שלי. חזרתי עכשיו מיפן, יש להם מכוניות שנראות כמו קופסאות קטנות וזה פנטסטי, ממש סוריאליסטי, הצורה שלהן היא ההפך מצורה אווירודינמית. עבורם זה אלגנטי, אנחנו חיים במקביל לתרבות שלהם, לא כל דבר שהם מעצבים אנחנו נאהב. התרבות של המנגה מאד חזקה בעיצוב שלהם.

 

urquiola_block9

עבודת העיצוב נעשית כל הזמן מורכבת יותר ויותר. כל דבר מתקשר להיבטים רבים נוספים שצריך לקחת גם אותם בחשבון. למשל, היחס בין המוצר לאיכות הסביבה, שנלקח כיום כמרכיב בסיסי בתהליך העיצוב.
למעצב יש שני צדדים – האחד, ניתוח הרגלי החיים שלנו, איך אנחנו מתנהגים, הצד השני, מכריח אותך לקפוץ מהגג ולתת הצעה רגשית לניתוח האנליטי, לתת תשובות לבעיות שעלו ולכן העיצוב מאד רחב, כי הוא חוצה תחומים רבים. יש הרבה דרכים לתת תשובות. כל אחד מאתנו נוהג לשבת אחרת. אני מאד אוהבת לקרוא ספרים ומעריצה את ז'ורז' פרק, בשבילי הוא המלך, הוא כתב ספר על הדברים הקטנים בחיים ("החיים הוראות שימוש", ספרו של הסופר היהודי-צרפתי, לוקח את קוראיו אל מסע מתחת לפני הרגיל, אל מה שנעלם מן העין מרוב שימוש ומרוב קירבה. ג.א.). ראיתי תמונה של פרק, שרוע על ספה קטנה, עם שיער מדובלל. זו תמונה שאני אוהבת מאד. הנה מישהו שנהנה דווקא להשתרע ולא לשבת על מושב. אנחנו צריכים למצוא עכשיו קשר בין הדברים שיצרנו לבין האנושות. אנחנו עדיין צעירים ואנחנו יכולים לעשות עוד מהפכה. חלק מהמרד שלנו יכול להיות  גם בבית, אנחנו יכולים להתנהג שם אחרת ממה שצפוי, כמו פרק.
אני עובדת כעת עם יצרנית הרכב ב מ וו, אנחנו מפתחים מכונית קונצפט. כולם מנסים לפתח כיום מכוניות אוטונומיות, שינהגו בעצמן, אבל ברגע שלא ננהג במכוניות תהיה לנו בעיה. אצל טייס המטוס הוא מכונה חושבת, במכונית אתה רוצה להיות יותר מעורב בנהיגה. יש אנשים שאוהבים לנהוג, עבורם זה החופש.

 

Azure-Product-Guide-Salinas-Boffi