עדויות יקרות ברוח מחקר פורץ דרך, מהארכיון של קאסינה, יצרנית העיצוב היוקרתית: עבודות של האדריכלים והמעצבים המובילים, אשר לא יוצרו מעולם

DO081026021

GAETANO PESCE, כורסת CANNETTATA. עיצוב: 1989. דגם ראשוני: קאסינה 1989

הדגם של כיסא CANNETTATA, מייצג בצורה טובה את התפתחות המוטיב המרכזי בעבודות של PESCE, החוקר בדרכים שונות דרך הפרויקטים הרבים שלו עבור קאסינה, את התשוקה שלו ליצור אובייקטים שהם חצי תעשייתיים וחצי אמנותיים, כאשר השתנות (הכוונה לייחודיות של כל אובייקט) מהווה אלמנט חוזר בעבודתו. הכיסא יוצר במודול שטוח ממנו חולצה חתיכה אחת, כולל הצדדים והגב, שקופלה לכיסא ויוצבה יחד ע"י המושב. דוגמאת הצלעות התלת ממדית מעניקה חוזק לחומר וכתמים חופשיים של פיגמנטים צובעים את הפוליאסטר השקוף בצבעים שונים. בנוסף לדגם שנמצא בארכיון של קאסינה, יוצרה סידרה מצומצמת של הכסא עבור אספן בריטי.

DO081026020

במקום בו מייצרים חדשנות, מתנהל מחקר. במקום בו מתנהל מחקר, פועלת מעבדה להתנסויות. במקום בו מתנסים בפרויקטים חדשניים, מדברים על "חזון פתוח" ונפתחות דרכים חדשות. במקום בו יש את האומץ והיכולת להתעמת עם החזון החדש ולהביאו לכדי מימוש, מומצא העתיד. במקרה של העיצוב האיטלקי, התהליך הזה היה קיים כמעט תמיד באופן שונה בהשוואה למודלים בינלאומיים אחרים, ניתן לאמר מחוץ לתעשייה. מחקר זה, בחלקו הגדול, הוא תוצאה של עבודה מוקדמת ועצמאית של האדריכלים האיטלקיים המובילים, שהעניקו את הערך המוסף הזה כנדוניה לחברות האיטלקיות המשגשגות, הפתוחות לרעיונות חדשים. ניתן לזהות לאורך ההיסטוריה, מקרים מעניינים רבים שהם דוגמא למיזוג מרשים בין כושר–המצאה וחדשנות (invention / innovation) בתוך המציאות היצרנית באיטליה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך, היא מודל המחקר והפיתוח שצמח באינטנסיביות בחברת הריהוט המפורסמת קאסינה. מהיום בו נוסדה החברה בשנת 1927, אז היתה לא יותר מאשר בית מלאכה לריהוט, הודות לרוח היזמות יוצאת הדופן של המייסדים Umberto Cassina ו-Cesare, השיגה קאסינה הישגים חשובים רבים והכרה שהציבו אותה כחברה מובילה בתחומה. האיכות המזוהה עם החברה לאורך כל הדרך היא תוצאה של עבודת צוות אמיתית ויוצאת דופן שנוהלה על–ידי יזמים אמיצים ועיקשים שנתנו חשיבות ומרחב ליצירתיות ולכשרון שהביאו איתם המאסטרים בעיצוב, ובנו ביחד עם אדריכלים ומעצבים יצירתיים וחדי תפיסה (שזוהו ונבחרו על–פי קווי דמיון משותפים) תרחישים חדשים ארוכי טווח (visions) עבור עולם המגורים המתפתח. הודות ליכולת לקלוט ברגישות יוצרים כגון ,Ponti ,Rosselli ,Parisi ,De Carli ,Frattini ,Magistretti Mangiarotti ,Bellini ,Afra ו-,Tobia Scarpa ,Pesce Deganello ,Panton ואחרים, הצליחה קאסינה לטפח ולהבשיל בחממה שלה את התרחישים המוקדמים האלו לכדי קונספטים מתקדמים למגורים שיוצגו בכל פעם על–ידי משפחה שלמה של מוצרים חדשניים, ברי ביצוע ולעיתים קרובות מוצלחים גם מבחינה מסחרית. אחד מרגעי השיא ברצף הארועים הזה היה רגע הפתיחה של מרכז המחקר בסוף שנות ה-60, שהתבסס על הנסיון העיסקי והחזון של C&B (Cassina & Busnelli 1966-1973), ששיכנע את Cesare Cassina — גם אחרי התעקשות מצד Francesco Binfaré — להקים מקום המיועד כולו להתנסות בעיצוב מתקדם, תחת ההובלה שהופקדה בידי Binfaré. איננו יכולים שלא להזכיר, באמצע תקופה מרגשת זו, פתיחה נוספת (במקרה זה קטנה מאוד), של מערכת ייצור כמעט–עצמאית בשם Bracciodiferro (1972-73), שנוסדה גם היא ע"י Cesare Cassina על–פי המלצתם של Pesce ו-Binfaré, אליה הצטרף במהרה גם Alessandro Mendini, "חברה — נזכר Pesce — המאמינה בדרך של מחקר והתבוננות".

 

DO081026001

תצלום וסקיצה (כל הזכויות שמורות לארכיון Bellini) של כסא–משרדי מדגם Teneride. קליפה מפוליאוריטן בעובי ממוצע של 3 מ"מ, בצורת גליל המתרחב ומתקפל כמו אקורדיון, מקובע אל טבעת פיברגלאס נושאת מסתובבת ונסגר בחלקו הקידמי על מנת לאפשר גישה למושב.

 

DO081026002

DO081026003

גיליון עבודה ממרכז המחקר של קאסינה עם תמונות של מודלים שונים שנלמדו עבור כסא Teneride שעוצב ע"י Mario Bellini, 0791.

 

בטווח של שנים ספורות בלבד, התרכזו במקומות אלו מחקרים בעלי ערך רב, המהווים חלק מהותי מהנסיון שנאסף בקאסינה, המושכים עד היום את תשומת הלב של מעצבים ואדריכלים ושל אספנים נלהבים המעריכים את איכות הייצור הקפדנית ויוצאת הדופן. הסיפורים המוצגים כאן שייכים לפרויקטים שיש בהם ערך של חדשנות ועיצוב ניסיוני שנעשה עם קאסינה ובקאסינה. פרויקטים אלו פותחו לכדי אבטיפוס או לכדי סדרות מוקדמות, אך עקב סיבות כאלו ואחרות הקשורות להתפתחות טכנולוגית, ומכונות גם כ-"מסלול מכשולים טכנולוגיים" (מכשולים — לא רק מסוג טכנולוגי — שהפרויקט צריך להתגבר עליהם על מנת להפוך למוצר ואז לסחורה), הם לא הגיעו מעולם למפגש אמיתי עם השוק. אחדים מעולם לא נחשפו בצורה מסודרת, אחרים קיבלו פירסום מסוים אך מעולם לא הגיעו לפס ייצור, אחרים הם מוצרים מעניינים מאוד אשר מסיבות שונות, מעולם לא היתה להם אפשרות אמיתית לפרוץ לשוק. בנוסף לאיכות של פרויקטים אלו, אנחנו מעוניינים להדגיש את העושר הרעיוני שניתן לייצר ישירות בתוך העולם התעשייתי כאשר יש מחויבות להניע ולהעניק חיים ומרחב למחקר, בתנאים אידיאליים שיש להם יכולת אמיתית, כמו בתאוריה של דרווין "לבחור את המתאימים ביותר" ולשמר פרויקטים בעלי עיניין רב כמו אלו אותם אנו מציגים כאן, רעיונות פתוחים שנדחקו הצידה או שההשקה שלהם נדחתה לימים מתאימים יותר. ברור היום שהמסע הזה מהווה מורשת תרבותית שיש לה ערך רב — בראש ובראשונה לרוח היצרנית של Cassina. אך לא פחות מכך, העובדה שמורשת זו משמשת נקודת ציון בתחייה המחודשת של העיצוב האיטלקי שזכה להכרה והערכה בינלאומית נרחבת.

 

"ההצלחה שלהם כמוצרים מסחריים נמנעה בגלל סיבות שונות הקשורות ב-"דרך מכשולים טכנולוגיים"

 

DO081026004

מכתב מ-Gio Ponti ל-Ico Parisi בנוגע לכורסא 813, משנת 1951 בערך (מהארכיון ההיסטורי של הגלריה העירונית בעיר מודנה).

 

ICO PARISI, כורסא 839. עיצוב: 1955. ייצור: קאסינה 1955-1958

 

DO081026051

הכורסא הזו מצטרפת לאובייקט נוסף בן–דורה "כסא–בצורת–ביצה" (1951). ה"כסא–בצורת–קליפה" דגם 839, דובק באותו עיקרון צורני, אך הגוף שלו משוחרר מכוח המשיכה ונעשה קליל יותר כדי שיוכל לחשוף את התמיכה: טבעת מרחבית דינאמית מאוד מלביד מכופף, אשר בתוכה תלוי המושב. אפקט הריחוף מושג ע"י טבעת עץ המונחת על מבנה מתכת עם ארבע רגליים ארוכות המהודקות ע"י שני מוטות מצטלבים. קיימת גם גירסה נוספת של כסא נדנדה לילדים, גם היא מלביד מכופף עם מבנה מתכת. הכסא קיבל ציון לשבח בתחרות ה-COMPASSO D'ORO בשנת 1955, ומדליית זהב בתערוכה "COLORIE FORME DELLA CASA D'OGGI" שנערכה בעיר קומו בשנת 1957.

DO081026029DO081026032DO081026030

DO081026031

 

AFRA TOBIA SCAPA. שרפרף המריבה. עיצוב: 1968. דגם ראשוני: קאסינה 1968

DO081026017

DO081026018

"שרפשף המריבה" הוא פריט מעניין ומושך את העין שנהגה על–ידי AFRA & TOBIA SCARPA עבור שימוש ספציפי, כפי שהמעצבות הסבירו לנו: "מדובר במשחק, שהצליח לא רע, לפתח אובייקט שימושי — שרפרף מסקרן ולא רגיל (אך כזה המתפקד בצורה טובה ביותר) — שישמש כאובייקט לתצוגה של דוגמאות בדים בתערוכת הריהוט SALONE DEL MOBILE ב-1968, עבורה נהגה המיני–מושב–סטנד הזה".

 

MARIO BELLINI. שזלונג 'זחל', דגם 934. עיצוב: 1968. דגם ראשוני: קטסינה 1969

DO081026026

DO081026027

"סדרת שזלונג ה'זחל', הייתה חלק מחיפוש אחר שפה סימבולית שנמשכה גם בכיסא TENERIDE, על–ידי משחק בחומרים חדשים כמו ספוג. למעשה, עשיתי מספר דברים בשנות ה-70 שהתעלמו מהם מעט בגלל שהם לא היו חלק מהזרם המרכזי של התנועה הרדיקאלית. בכל זאת, אני מאמין שהם היו חשובים מאוד כניסוי בגלל התעוזה והמקוריות שלהם". MARIO BELLINI

 

DO081026044

DO081026042

DO081026044

 

GRUPPO A.R.D.I.T.I. כורסת 'זיכרון'. עיצוב: 1972. דגם ראשוני: קאסינה 1972

 

DO081026061

 

DO081026062

 

DO081026063

בתערוכת יורו–דומוס 4 שנערכה בעיר טורינו במאי 1972, הוצג הכסא המרופד 'זיכרון' שעוצב על–ידי סטודיו A.R.D.I.T.I. (ALESSANDRO MAZZONI DELLE STELLE, ELISABETTA SCHEGGI MERLINI& DUCCIO TRASSINELLI). "אנחנו מבודדים את עצמנו מהכורסא הישנה" כתבו חברי הקבוצה לפרזנטציה "במרחב ישיבה לאדם אחד, כל אחד ובכל רגע נתון, חייב לאמץ את עצמו למידות שאינן שלו. אנו מבודדים אותו ומשאירים אותו רק עם הזיכרון שלו, להתמזג אל תוך הנפח הרחב של הכורסא המעוצבת באופן שונה עבור כל אחד מאיתנו ואינה שומרת את צורתה הקודמת כמו שהיא לא שומרת את ההווה וגם לא את העתיד".
האלסטיות של הכורסא מתאפשרת ע"י שימוש בפוליאוריטן במילוי דקרון ובסיס קשיח. תכונה מיוחדת שנרשמה כפטנט מאפשרת לשנות בקלות את הקונפיגורציה של הכורסא. הדגם הוצג בטריאנלה ה-15 ובתערוכות בינלאומיות ולאומיות רבות אחרות. בשנת 1973 נבחר ל"עיצוב החודש" ע"י המגזין BOLAFFI CASA.

 

GIANFRANCO FRATTINI. כורסא למשרד. עיצוב: 1961. דגם ראשוני: קאסינה 1961

DO081026025DO081026024

GIANFRANCO FRATTINI היה אחד השותפים הפעילים של קאסינה, איתה עבד לאורך זמן. הכורסא למשרד (סקטור שהיה בצמיחה בתחילת שנות ה-60) עוצבה ואופיינה בפרטים אך נשארה רק אבטיפוס, ומייצגת את הניסיון של קאסינה להכנס לתחום הריהוט המשרדי עם מוצר שיענה על הדרישות הגבוהות של הסקטור. FRATTINI — שהושפע ככל הנראה מצד אחד מהאסכולה הסקנדינבית ומצד שני מהנסיון של EAMS והאסכולה האמריקאית — עיצב כיסא בעץ, בד ומתכת וניסה ליצור מראה יותר רך וחם מזה שהתקבל בסדרת הכסאות המשרדיים "אלומיניום" שעוצבה ע"י EAMS בתחילת 1958. מעניינים במיוחד הם הקווים המתפתלים בגב והצלעות האופקיות העוברות דרך שלושת הפנלים הורטיקליים מעץ אגוז מלא, היוצרים את הקליפה של משען הגב והמושב. הריפוד בדוגמאת ריבועים גדולים ותפוחים מגומי ספוגי, כאשר כל ריבוע עטוף בבד באופן עצמאי. מערכת התמיכה הכללית נראית גם היא כפתרון שנלמד היטב: ארבע רגליים צבועות בשחור היוצרות עמוד מרכזי הנפתח כלפי מעלה ומתחבר למושב כמו פרח, ונפתח כלפי מטה ונמתח לארבע רגליים המהוות את הבסיס. בכל מקרה, הסיכון בכניסה לסקטור הזה, ברגע של שינויים גדולים, הוא שהביא את קאסינה לזנוח בסופו של דבר את הפרויקט.

DO081026013

DO081026014

 

GIO PONTI. כורסא דגם 807 DISTEX. עיצוב: 1953. ייצור: קאסינה 1954-1958

 

DO081026059

 

DO081026011

 

הדגם DISTEX הוא הראשון בסדרת כורסאות שעוצבו על–ידי PONTI עבור קאסינה. ניתן להבחין מייד בצורה הבלתי שיגרתית עם הפאות הסגורות ובקווים המוארכים של הכסא אשר "מבטאים את הרצון לשבור את המראה הבורגני — כפי שמסביר MARCO ROMANELLI — שהיה עדיין נפוץ כל כך בתחילת שנות ה-50, ולתת לאנשים את האפשרות לתפוס תנוחה יותר אופקית ונינוחה". תחילה עוצב דגם עם צדדים סגורים ורגלי עץ מחודדות, ואחריו דגם נוסף מצינורות מתכת חשופים (בגימור פליז או מבריק) וצדדים פתוחים. DISTEX שובר גם את הרעיון המסורתי של כורסא העומדת לצד הקיר ומציע העמדה חופשית התואמת את הרעיון של חלל מגורים פתוח כפי שהוצג בתערוכה "ALLOGGIO UNIAMBIENTALE" בטריאנלה ב-1954 ובאולם התצוגה יוצא הדופן של אלאיטליה בשדרה החמישית בניו יורק, שעוצב גם הוא על–ידי GIO PONTI. מלבד השם שהציע PONTI — עם X סופית שבאה לייצג את העתיד — שילוב הבדים וכיסויי הפלסטיק בצבעים ועיצובים אמיצים ונועזים, מגדירים את הכורסא כאחד הדגמים החדשניים ביותר של השנים הללו. מושכת במיוחד יצאה הגירסה המולבשת בבד שעוצב ע"י LUCIO FONTANA.

DO081026015

ALESSANDRO MENDINI. כיסא "אדמה". עיצוב: 1973-1974. ייצור: קאסינה 1974-1975

 

DO081026012

הפתיחה של קו–הייצור BRACCIODIFERRO העניק ל-MENDINI את ההזדמנות הראשונה להתנסות באחד הפרויקטים שלו עבור שער המגאזין CASABELLA, שהוא היה העורך שלו באותם ימים. כפי שניתן לקרוא במהדורה 392-393 של CASABELLE משנת 1974, פרויקט הריהוט שלו היה אמור להיות כלי ביקורתי "מעין הצעה לפירוש ציני של ריהוט שנמתח אל הקצה ואינו ניתן לשימוש. המטרה אינה לתת מענה לפונקציה פרקטית אלא להציג את האובייקט עצמו ואת הטיקסיות הקשורה לאופן השימוש בו: כמו מנוחה, שיחה או אכילה".
"כיסא אדמה", נזכרת מנהלת הארכיון של קאסינה BARBARA LEHMANN, "במיוחד בגירסה של הארבע רגליים, שהופיע על שער מהדורה 390 של המגאזין CASABELLE, הוא כמעט תרשים אבסטרקטי של כיסא: השימוש בציפוי פלקסיגלס כמעט מעלים את קו המתאר של החומר ע"י השקיפות שלו. המילוי עצמו הוא של שרידי עצמות. העיצוב מרהיב ומיסטי — כפי שכתב MENDINI ב-CASABELLA בשנת 1974 – "הכיסא מסביר כיצד הפעולה הטיבעית ביותר לאדם הקדמון 'ישיבה על האדמה', נעשית היום בחוסר נוחות, איננו יודעים יותר איך לבצע אותה: האדמה היא מעבר להיגיון שלנו, מאחורי לוח קר, קפואה ובלתי ניתנת להשגה".

 

ALBERTO ROSSELLI. כיסא דגם 684. עיצוב: 1957. דגמים: קאסינה 1957

DO081026057

DO081026056

DO081026040

DO081026041

שנת 1954 היתה שנה חשובה מאוד עבור ALBERTO ROSSELLI (השנה בה ייסד את המגזין STILE INDUSTRIA ומילא תפקידים חשובים בטריאנלה ה-10), וגם המועד של המפגש הקצר, אך המשמעותי, שלו עם קאסינה, עבורה עיצב את הכיסא המודולרי 684 שהוצג בטריאלנה ה-10 במסגרת ה-"MOSTRA DEL MOBILE SINGOLO". סביר להניח כי ROSSELLI, מעצב שבאותו הזמן הרבה להתנסות בטכנולוגיות חדשות וחומרים תעשייתיים, הוצג בפני CESARE CASSINA ע"י GIO PONTI, איתו עבד בשותפות החל מ-1951. הרישום של שני פטנטים עבור "כיסא הניתן לפירוק עם מושב וגב עשויים מיציקת פלסטיק וחומר נוסף המתאים ליישום על שלד עץ" (פטנט מספר 50268 מה-24 ביולי 1954, ו-50307 מה-28 ביולי 1954) מאשר את העובדה שהבסיס לפרויקט הזה היה תהליך תעשייתי מוחלט. הכיסא 684, נשאר למרבה הצער דגם בלבד, בגלל יכולת הייצור המוגבלת שהיתה בשלב זה לקאסינה, אך הוא זכה להערכה רבה ואף זכה במדלית הזהב בטריאנלה ה-10.

 

CARLO DE CARLI. כסא דגם 683-1. עיצוב: 1954-1956. דגם ראשוני: קאסינה 1954-1956

 

DO081026060

DO081026034

DO081026033

DO081026035

הדגם הזה שייך לתקופה בה פותח הכיסא המוכר SEDIA MODELLO 683 — בעץ, חלקי מתכת ולביד מכופף — שזכה ב-COMPASSO D'ORO בשנת 1954. יכול מאוד להיות שהוא שייך לשלב בהתפתחות של 683 כאשר DE CARLI חיפש לפשט ולעצב מחדש את מבנה העץ בצידי הכיסא ועיצב את לוח המושב בצורה מעוגלת עם חיתוך אובלי במרכז המזכיר פרופיל של ראש ברווז, המחבר ומאחד יחד — בסוג של מערכת לסתות — את מוטות המתכת המכופפים שיוצרים את הרגליים הקדמיות והאחוריות. המבנה המעורב הזה מזכיר מאוד את הכיסא שעוצב כולו במתכת ע"י DE CARLI ב-1957 עבור TECNO לרגל התערוכה "COLORI E FORME DELLA CASA OGGI" בעיר קומו. השימוש בכריות מושב מרופדות הוא אלמנט נוסף שמייחד אותו בהשוואה לדגם 683.

 

ANGELO MANGIAROTTI. כורסא דגם 1110. עיצוב: 1962-1963. ייצור: קאסינה 1964-1968

DO081026037DO081026055DO081026054DO081026053DO081026036

בשנת 1961, קאסינה רכשה את הזכויות של טכנולוגית הדפסה בפוליסטרן גרגרי ששימשה לייצור הקליפה של הכורסא הפינית 1106, שעוצבה בשנת 1947 ע"י OLLI MANNERMAA. על בסיס התנסות חדשנית זו, ANGELO MANGIAROTTI המשיך וחקר את האפשרויות הטכנולוגיות החדשות לשימוש בחומר והעניק חיים למשפחה מקורית של צורות אורגניות ורכות. הפוליסטרן, חומר הגלם של הקליפה של הכורסא החדשה, מגיע בתפזורת של גרגרים, ומאפשר להשיג עוביים שונים בהדפסה על–ידי שליטה ברמות הצפיפות של החומר. החלקים המרופדים מגומי ספוגי מחולקים למקטעים עפ"י הדרישות המבניות ועוקבים אחרי הדוגמא של הפוליסטרן המפוסל. צורת הקליפה מבטאת את הקלילות והעמידות של חומר שהצפיפות שלו נמוכה יחסית ומדגישה את החיבור המושלם בין מבנה וצורה. הרגליים הקלות העשויות מתערובת מתכות קלות מגלמות בצורה מדוייקת את הרעיון של מיזוג.

 

VERNER PANTON. שזלונג MRS. EMMENTALER. עיצוב: 1980. דגם ראשוני: קאסינה 1980

 

DO081026046DO081026047DO081026048DO081026045DO081026022DO081026023

 

"הסתכלו איך ילדים יושבים: על קצה הכסא, בקושי נוגעים בריצפה עם קצות האצבעות, משתרעים ברישול על כל הכיסא, כורעים עליו ברך או יושבים ברגליים משולבות על העקבים. והמבוגרים נוזפים בהם: 'שבו למעלה, שבו כמו שצריך, שבו ישר'. אני שואל את עצמי למה זה צריך להיות כך. מלך יושב בכיסא מלכות, אורחים סביב השולחן, חובבי מוסיקה יושבים להאזין לקונצרט, אשה מבוגרת מוצאת מנוחה בכיסא הנוח שלה, מקבצי הנדבות העניים יושבים ברשלנות על ספסל. האם זה הופך את הישיבה למשחק תיאטרלי? האם מספיק להתבונן בכסא על מנת להבין מה השימוש שלו? אני מבקש להפריע למשחק הכסאות הזה ולתכנן כסאות שאנשים יוכלו לשבת בהם בכל דרך שירצו, לא משנה איך ולמה: עם הרגליים על משענות הידיים, עם הידיים מאחורי משענת הגב, בתנוחה רגועה או בישיבה זקופה ללא דופי. אני מבקש לתכנן כיסאות שמסתירים את הפונקציה שלהם עד לרגע שמתיישבים עליהם. האם אלו כסאות אוכל? למשחק קלפים? לוויכוח סוער? מלבד שימושיות, כל כיסא צריך להיות מסוגל לעמוד בפני עצמו, או כחלק מקבוצה או "נוף של כסאות" המסרבים להיות פונקציונליים בלבד.
מחשבה נוספת. כיום, חומרים כמו צינורות פלדה, ספוג, קפיצים, ריפוד וכיסויים הגיעו לרמה טכנולוגית מתקדמת, כך שניתן ליצור בהם צורות שעד לפני כמה שנים לא היו אפשריות. מעצבים צריכים להשתמש במשאבים האלו וליצור אובייקטים שעד היום ניתן היה להעלותם על הדעת רק באופן אבסטרקטי. באופן אישי, אני אוהב לעצב כסאות ואובייקטים המבטאים את כל האפשרויות הטכניות של זמני".

VERNER PANTON כתב את הפרשנות הזאת לרגל הרטרוספקטיבה הרחבה של עבודתו בקופנהגן, במאי 1980. התמונות כאן הן של דגמים שקאסינה ייצרה על–פי דרישה של PANTON לאירוע, מתוך רצון להתקרב לתרבות הסקנדינבית ולהפתח לגישות שונות ושפות חדשות בעיצוב.

 

VICO MAGISTRETTI. ספה דגם 666 וכיסא מסדרת PADDOCK. עיצוב: 1978-1979. דגם: קאסינה 1979

DO081026008DO081026007

"אוכף גדול של אופנוע המחוזק בקפיץ, סוס אירי חזק רכוב ע"י מלכה בצעדת פרשים חגיגית ורחבת דשא בה הסוסים עורכים את המצעד לפני המירוץ: אלה היו מקורות ההשראה הלא ישירים והחבויים לדרך חדשה של הפחתת אלמנטים של כיסא עד ליסוד. מבנה חשוף כולו, מפרק חיבור, קפיץ בעל עצמה ומושב מנותק. דקרון עשוי מנפט וריפוד בגובה מטר יהיו תמיד פחות נוחים, לא רק באשמת השיח היושב עליהם. עדיף לחשוב להחליפם בקפיצי פלדה ובמושב מרווח יותר. ההצעה הזו תתפתח למספר צורות שיכסו פונקציות מגוונות: בית, משרד, שדה תעופה וכו'. PADDOCK הוא קצת מכל זה".
הטקסט נכתב ע"י VICO MAGISTRETTI לכבוד הפרזנטציה של המוצר בתערוכת העיצוב SALONE DEL MOBILE ה-19 במילאנו, 1979.

 

DO081026006

DO081026009DO081026010