את המסעדה שנקראה אז Casa Botín, פתח הטבח הצרפתי Jean Botín עם אשתו בשנת 1725. היא לא שינתה את מיקומה מאז, אבל עדכנה את שמה ל-Sobrino de Botín (אחיין של בוטין), כשאשתו של ז’אן בוטין נפטרה והשאירה את מורשתם הקולינרית לאחיינה.
המסעדה שרדה מאז את עידן ההשכלה, מלחמת האזרחים בספרד, הצטרפותה לאיחוד האירופי, כל התארים בליגת האלופות של ריאל מדריד ועוד.
מרתף המסעדה מחזיק כיום ביינות שכבר מוצגים במוזיאונים וניתן ללגום אותם יחד עם בשרים קלויים במתכון המסורתי, בתנור בן 300 שנה. כל זאת בחלל שבפתחו אפשר היה לצפות באורחים כמו הצייר פרנסיסקו דה גויה, הסופרים פ. סקוט פיצג’רלד, גרהאם גרין וארנסט המינגווי, ממתינים לשולחן פנוי.
אם אתם נוטים לבדוק המלצות על מסעדות, אזי ארנסט המינגווי, למשל, אהב במיוחד את החזיר הצלוי (cochinillo asado) ואפילו הלל את המנה ברומנים שלו. כשהוא מתייחס למנה ברומן שלו “The Sun Also Rises”, הוא כתב: “ארוחת צהריים אצל בוטין. זו אחת המסעדות הטובות בעולם. אכלנו חזיר צעיר צלוי ושתינו rioja alta”. בספרו Death In The Afternoon הוא כותב: “… אבל בינתיים הייתי מעדיף לסעוד מנת חזיר בבוטין, מאשר לשבת ולחשוב על התאונות שחברי עלולים לעבור”.
המסעדה נאמנה לטעם הספרדי המסורתי והמומחיות שלה היא המטבח הקסטיליאני. החזיר הצלוי רב המוניטין שלהם, מגיע מסגוביה ונצלה בתנור העץ המקורי של המסעדה מהמאה השמונה-עשרה. עיצוב המסעדה נשאר ברובו ללא שינוי לאורך השנים; פינות אוכל בארבע מפלסים וקירות מלבנים המזכירים בית מרזח נושן.