תושביה, המכונים זבלין Zabbaleen (אם אתם רוצים דוגמאות לדמיון בין השפה העברית לערבית), חיים על האיסוף ומיון האשפה המובאים לעיר באמצעות עגלה או משאית. העבודה העיקרית שלהם היא לחפור בזבל כדי לאחזר את מה שהם יכולים למכור, למחזר או להשתמש בו.
ההערכה היא שכ-80% מהאשפה המובאת כלאחר כבוד לעיר, ממוחזרים ונמכרים מחדש בעוד שאשפה אורגנית משמשת כמזון לבקר או נשרפת כדלק וחומר בעירה.
הרבה משפחות במנשיאת נזר עובדות כאוספי אשפה במשך כמה דורות.
זו כמעט עיר רגילה עם בנייני מגורים, רחובות, חנויות ומה שמצוי בעיר – אבל אין בה מים זורמים או ביוב וחשמל בכלל.
רוב האוכלוסייה בעיר מורכבת מנוצרים שהגיעו מכל רחבי מצרים, בגלי הגירה במאה השנים האחרונות.