בשנות השישים נשא הקיר ביטויים נגד המשטר הקומוניסטי של גוסטב חוסאק, אשר קטע עידן קצר-מועד של דמוקרטיזציה וליברליזציה פוליטית המכונה "אביב פראג" ויצר כעס ודברי מחאה שצעירים צ'כים כתבו על הקיר, דבר אשר הוביל להתנגשות בין מאות סטודנטים למשטרה. תנועת המחאה כונתה על ידי המשטר והמשתתפים תוארו כאלכוהוליסטים, פגועי נפש, סוציופתיים וסוכנים של קפיטליזם מערבי. לאחר רצח ג'ון לנון בשנת 1980, אמן לא ידוע צייר עליו את דמותו של הזמר, סמל לחופש, לתרבות המערבית ולמאבק פוליטי והוא קיבל את שמו של לנון. כיום הקיר, אשר כוסה בשכבות על גבי שכבות של כיתובי גראפיטי, אשר מסתירים את הציור של לנון, מייצג סמל לאידיאלים גלובליים של אהבה ושלום. הקיר מהווה עדיין פלטפורמה לביטוי מחאה נגד עוולות המתרחשות בעולם.

במהלך ההפגנות בעד דמוקרטיה ושחרור משליטת סין בהונג קונג, בשנת 2014, הופיע גם שם קיר לנון דומה לצ'כי, לאורך גרם המדרגות מחוץ למשרדי הממשלה. בתוך ימים ספורים צצו עשרות חומות לנון ברחבי הונג קונג ובאיים המרוחקים. מעריכים שישנם למעלה מ -150 חומות לנון ברחבי המדינה, אשר המשטרה פועלת להסרתם.
לאחרונה, אלפי אזרחים הדביקו על הקיר בהונג קונג, פתקי sticky notes (Post-its) צבעוניים, עם כתובות מחאה בהמשך להפגנות שקיימו בהונג קונג, על הצעת חוק שתאפשר הסגרה של אזרחים הנחשדים בעבירות, לסין.
ערים אחרות הלכו בעקבות פראג והונג קונג וחומות לנון הופיעו גם בערים כמו ניו יורק, טורונטו, ונקובר, סיאול, טוקיו, ברלין, לונדון, סידני, מנצ'סטר, מלבורן ועוד. בנובמבר 2016, לאחר זכייתו המפתיעה של דונלד טראמפ בנשיאות, השתמשו תושבי העיר ניו יורק בפתקים דביקים כדי להפוך מנהרה להולכי רגל שמתחת לרחוב ניו יורקי, לפלטפורמת מחאה, עוברי אורח היו עוצרים, קוראים, מצלמים, מוסיפים לאוסף ומתחברים בתחושה של כעס משותף.
צורה ספונטנית וקולקטיבית זו של תקשורת ציבורית, העניקה חיים חדשים ברעיון של המרחב הציבורי כמקום לביטוי ודיאלוג, מושג הלוקח אותנו אחורה עד לככר – לאגורה היוונית.