"כיצד ניתן לגרום להר לרקוד? נזכרתי בשני ציורים: 'הריקוד' של אנרי מאטיס, שנוצר כשהיה בן 40, ו'אלף לי של נהרות והרים' של וואנג שימנג, שצויר כשהיה בן 18 בלבד. ביקשתי ללכוד את החיוניות ורוח הנעורים המגולמות ביצירות אלה – בין אם באמצעות חיקוי פורמלי ובין אם באמצעות תפיסה אינטואיטיבית של מהותן – ובסופו של דבר לתרגם אותן למרחב האדריכלי. לאחר מכן שילבנו שיקולים של פריסת האתר, דרישות פונקציונליות, קנה מידה, שיטות בנייה וחומרים בעיצוב זה. וחשוב מכך, התאמנו את הקשר בין סמלים חזותיים לתפיסה פיזית, מה שהוביל בסופו של דבר למימוש העיצוב האדריכלי – אפילו שני עיצובים".

העיצוב הראשון תכנן להשתמש בפאנלים של נחושת מחומצנת, בעוד שהשני השתמש בפסים מעץ מלא. עם זאת, העיצוב הראשון כלל משטחים כפולים מעוקלים נרחבים, מה שהפך אותו ליקר מאוד. לכן, העיצוב השני, שהשתמש במשטחים שטוחים לחלוטין, נבחר בסופו של דבר. כאחד המבנים העצמאיים הראשונים שנפתחו באי לוקס, בניין זה משמש כחלון ראווה לאי לוקס. בהתאם, הפריסה מתעקלת בעדינות ומתפרשת לאורך קו החוף של האי, בעוד שגובה הבניין תוכנן עם מסה כה גדולה עד שהוא נשאר גלוי מעבר לנהר דרך הפערים בעלווה. כאשר המבקרים הולכים על פני הדשא הפתוח ומתפתלים דרך היער, מתקרבים בהדרגה לבניין, "ההר הקטן" בולט בצורה בולטת ומזמין אותם לחקור עוד.

כאשר המבקרים הולכים על פני מדרון מכוסה עשב, המבנה נפרש לפתע לפניהם – כרכים עצומים מעץ מלא צפים מעל הקרקע, עם פירמידות משולשות המחברות ידיים, מתנדנדות ורוקדות. ילדים יתלהבו ממראה הצורה העצומה הזו, הממהרת לעבר הגג הקנטיליברי המשתרע על פני יותר מעשרה מטרים. הבניין, המזכיר חללית מוכנה להמראה, מעלה שוב את מצב הרוח והתחושות של המבקרים לשיא. ההורים שעוקבים אחר ילדיהם נהנים מזמן פנוי, משוחחים מתחת לגג, המשתרע כמו עץ ​​ענק. כשילדיהם רצים ומשחקים לפניהם, ההורים קוראים להם מדי פעם לנוח ולשתות. מאחורי הזכוכית השקופה לחלוטין, המסעדה ובר המים שוקקים גם הם פעילות.

כדי לגרום לגג השכבתי, דמוי ההר, להיראות כאילו הוא קופץ מהקרקע, המבנה הראשי של הבניין נתמך על ידי ארבעה אשכולות של עמודי פלדה מרוכבים. עמודים אלה מצופים פאנלים של אבן שחורה, כאשר חלקים מהחיפוי מורחבים ליצירת מאפיינים פונקציונליים כגון מקומות ישיבה בחוץ, דלפקי טייק אווי ותחנות רחצה. הגג מאמץ מבנה שלד פלדה כדי להשיג פתחים ארוכים וקנטיליברים. כל החלק החיצוני שלו מצופה ברצועות עץ מלא, המשולבות בפתחים משולשים המכילים גם תאורה פנימית ופתחי מיזוג אוויר. ציוד גדול, כגון מערכות מטבח ומערכות מיזוג אוויר, מוסתר לחלוטין בתוך מבנה הגג.

בשלב התכנון, דמיינו בתחילה את מבנה הגג כמרפסת גג כדי להגדיל את קיבולת הישיבה במסעדה ולהעשיר את חוויות המרחב. עם זאת, רעיון זה ננטש מאוחר יותר עקב שיקולים תפעוליים. אף על פי כן, צורת הגג נשמרה, שכן פונקציונליות אינה מוגדרת אך ורק על ידי נגישות פיזית. חוויה חזותית וההיררכיה המרחבית הכוללת של הפארק הן חלק בלתי נפרד באותה מידה מהערך הפונקציונלי של החלל.

עבורי, המיקוד של עיצוב זה נוטה יותר לכיוון האחרון ומונע על ידי "האינטואיציה הסומטית" של אנשים. ראשית, כאשר אנו תופסים בתחילה את צורת "ההר הקטן", זיכרונות ורגשות טבועים מתעוררים באופן אינסטינקטיבי על ידי סמל זה, ומושכים אותנו להקשר של טבע ותמימות ילדותית. לאחר מכן, כשאנו מתקרבים לבניין, הנפח המשמעותי שלו, היציבה הדינמית וצורתו יוצאת הדופן מפעילים את החושים הפיזיים שלנו, מטביעים אותנו במצב של התרגשות ופעילות. במצב כזה, החללים הפנימיים בתוך הנפש האנושית מוגדלים – ילדים עשויים להיות אמיצים יותר, ולמהר לעבר טיפוס על מבנים כדי לחקור ולאתגר את עצמם באמצעות משחק. זוהי, אולי, המשמעות האמיתית של הבקתה האמיצה.

שטח: 200 מ"ר
שנה: 2025
Photographs: Yumeng Zhu
Lead Architects: Liu Yang
Landscape: WTD GROUP