קו הרקיע של טוקיו הוא ערבוביה מגוונת של ארכיטקטורה מודרנית – החל ממשטחי זכוכית בצורות מוזרות וצבעוניות ועד לקפסולות מגורים משנות ה-70. מבט אל 10 מהמבנים המיוחדים ביותר בעיר.

עם 32 מיליון תושביה, טוקיו רחוקה מלהיות המטרופולין הגדול ביותר בעולם המפותח. עם זאת, מה ש”עושה אותה” זה קצב שלה הבלתי נלאה ויכולתה יוצאת הדופן להסתגל לתנאים חדשים, אלה הופכים את העיר לכל כך ייחודית. לטוקיו מראה של אורגניזם מתוחכם, עם חילוף חומרים מפותח, והיא משנה את המרקם העירוני שלה כל הזמן. ההתרחבות שלה מפחידה ונפלאה, הארכיטקטורה שלה שזורה לחלוטין עם העיצוב העירוני, אפשר לשקול להתייחס לטוקיו כמעבדה לעתיד העירוני של התרבות המערבית כולה.

 

קתדרלת סנט מארי
Saint Mary’s Cathedral
כתובת: 3-16-5 Sekiguchi, Bunkyo-ku
אדריכל: קנזו טנגה (1964)

 

 

האתר של הקתדראלה הושלם בשנת 1899 ונהרס במלחמת העולם השנייה. הקתדראלה החדשה נחנכה בשנת 1964, כדי לחגוג את יובל המאה של ההכרה באמונה הקתולית ביפן והיא מקום מושבו של הארכיבישוף הקתולי של טוקיו. טנגה זכה בתחרות העיצוב האדריכלי לבניין הזה בשנת 1961. בעזרתו של אדריכל של הבישופ של קלן (גרמניה), אדריכל השוויצרי מקס לכנר והמהנדס יושיקאטסו טסובוי, הוא עיצב גג מרהיב בצורת paraboloid ההיפרבולי. תכנית הקומה היא בצורת צלב. לוחות פלדת אל-חלד משמשים כלוחות גג עצומים, המקנים לקתדראלה מראה נוצץ באור שמש ישיר. לעומתם בפנים הבניין המשטחים מבטון חשוף. שמונה הקירות יוצרים מרחב דמוי מערה – מזכיר את הארכיטקטורה של קתדראלות של ימי הביניים באירופה. צורת תכנית הרצפה יכולה להתפרש כציפור עם כנפיים מטפוריים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מגדל הקפסולות
Nakagin Capsule Tower
כתובת: 8-16-10 Ginza, Chuo-ku
אדריכל: קישו קורוקאווה (1972)

 

 

המגדל הינו אחד המבנים החשובים והמפורסמים ביותר ביפן. הוא נועד לבטא את החזון של עיר דינמית, מחזורית שתמיד משתנה ומתפתחת. המגדל מורכב מ-140 תאים טרומיים, עם שתי ליבות זרימה אנכיות. התאים יוצרו בייצור המוני בכדי להפוך אותם לברי החלפה. הם יכולים לשמש כמיני-משרדים או בסיסים לאנשים המתגוררים רחוק ורוצים להישאר במרכז העיר ללילה.
למרות כל חשיבותה בהיסטוריה של האדריכלות היפנית, הבניין מיועד להריסה, בגלל מצב התחזוקה הירוד שלו.
עם השלמתו ב-1972 על ידי קישו קורוקאווה, מגדל המגורים והמשרדים האקסצנטרי הזה – הנראה כמו ערימה של מדיחי כלים – נהפך לאייקון של תנועת האוונגרד היפאנית “מטבוליזם”. הקפסולות הצפופות עוצבו במקור עבור איש עסקים יחיד, וכל יחידה כוללת מקלחת, מיטה, טלוויזיה וטלפון. הן היו אמורות להיות מוחלפות כל 25 שנה אך מעולם לא הוחלפו, כך שהבניין כיום נמצא במצב עגום של הזנחה. לאחר שנרכש על ידי קרן השקעות חסרת סנטימנטים, הוא מיועד להריסה ובמקומו ייבנה פרויקט חדש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בניין שיזוקה עיתונות ומדיה
Shizuoka Press and Media Building
כתובת: 8-3-7 Ginza, Chuo-ku
אדריכל: קנזו טנגה (1968)

 

 

ממוקם על מגרש פינתי משולש קטן בקצה של גינזה, המגדל בו מצויים המשרדים של כתבים מכלי תקשורת שונות בבעלות שיזואוקה. המגדל בגובה 57 מ’, והוא לבוש באלומיניום שחור. הליבה המרכזית שלו מכילה מדרגות בתוך עיגול ספירלה. המגדל הפך אתר למטיילים שנכנסים לטוקיו ברכבת מהמערב, כי הוא עומד ממש ליד הגשר.

 

 

 

 

בניין מיקימוטו
Mikimoto Ginza 2 Building
כתובת: 4-5-5 Ginza, Chuo-ku
אדריכל: Toyo Ito / Taisei Design ,  2005

 

 

חנות הדגל של חברת Mikimoto לתכשיטי פנינה. תשע קומות המיתמרות לגובה 56 מטר, במגדל העומד על מגרש קטן. בקומות התחתונות תצוגת תכשיטים גדולה והמשרדים בקומות העליונות. ארבעה קירות פלדה דקים לבניין, החלול בפנימו וללא עמודי תמיכה. שיטת בנייה המייצרת קירות דקים יציבים מאוד ומאשרת סידור לא סדיר של חלונות, היכולים להיות ממוקמים על החזיתות בכל דרך רצויה. הפתחים אקראיים, בצורת טיפה, מזכירים בועות אוויר. איטו רצה בניין שיבטא “קלילות רכה ועצמה באותו הזמן”.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מקדש זנשו-ג’י
Zensho-ji Temple
כתובת: 1-4-15 Nishi-Asakusa, Taito-ku
אדריכל: Seiichi Shirai , 1958

 

 

מקדש זה הוא סינתזה עדינה של המודרניות ואדריכלות מקדש בודהיסטית מסורתית. ממוקם בקצה סמטה צרה, האולם הראשי נראה כמו גרסה מופשטת, מודרנית של המבנים המקודשים המסורתיים של יפן. בית המקדש עולה מעט מעל המגרש שלו ויש לו גג פשוט, אלגנטי ודק. כפי שקורה לעתים קרובות עם העיצובים של שיראי, הכניסה היא חריץ בלבד בחזית. בפנים יש פרוזדור עם ספסלים נמוכים ואולם מרכזי גבוה עם קירות מסך. שיראי למד אדריכלות בהיידלברג וברלין. לאורך הקריירה שלו, הוא הצליח לשמור על עצמאותו מתאגידי הבנייה היפנית הגדולים אבל, כתוצאה מכך, הייתה לו הצלחה מסחרית קטנה.. בית המקדש הזה הוא עדות למאמצים שנעשו על ידי אדריכלים יפניים בשנות ה-50 כדי למצוא דרכים הרמוניות של שילוב מסורות מערביות ויפניות.

 

 

 

 

מגדל גאקואן קוקון
Tokyo Mode Gakuen Cocoon Tower
כתובת: 1-7-2 Nishi-Shinjuku, Shinjuku-ku
אדריכל: Kenzo Tange ,2008

 

 

מגדל במחוז גורדי השחקים של נישי-שינג’וקו, הינו קמפוס אנכי ל-10,000 תלמידים שניבנה היכן שעמד בעבר בניין חברת ביטוח. עם 50 קומות וגובה של 203 מ ‘, זהו המגדל שהוא הבניין השני בגובהו בקרב מבני החינו בעולם (אחרי בניין האוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה). הוא משמש שלושה בתי ספר מקצועיים: בית ספר לאופנה ובתי ספר של טכנולוגיית מידע ורפואה. ההנחיה שקיבל קנזו טנגה, בתחרות אדריכלית, קבעה כי הבניין לא צריך להיות מלבני. עיצובו מזכיר גולם ולא בכדי – הוא נועד להוות סמל ל”טיפול האקדמי” שתלמידים נהנים בבניין. אלומיניום וזכוכית שמשו לחזיתות מעוגלות.

 

 

 

 

 

 

 

 

בניין יאסוקו
Yasuyo Building
כתובת: 3-37-11 Shinjuku, Shinjuku-ku
אדריכלים: Nobumichi Akashi / Interiors by Yoshiro Taniguchi , 1969

 

בניין יוצא דופן זה, שהציר שלו מדמה ערימה של ברגים מעוותים, עומד במקום בולט בעיר. הוא מפורסם גם בזכות המסעדה Kakiden הנודעת, הממוקמת בקומה ה-6 וה-9 שבו. היא מרוהטת  בסגנון מערבי וחלק אחר שבה בסגנון היפני המסורתי. בקומת המרתף גלריה לאמנות הקליגרפיה. המסעדה מציעה גם קורסים בנימוסים והליכות.

 

 

 

 

אוייאמה קולג’ טכני
Aoyama Technical College
כתובת: 7-9 Uguisudanicho, Shib
אדריכל: Makoto Sei Watanabe, 1990

 

 

בניין זה מעביר את העקרונות של עיצוב עירוני יפני לארכיטקטורה, כאן האדריכל ווטנהבה רואה בה דוגמא אופיינית לחוסר של סדר וארגון בטוקיו.  לדבריו, בניינים “לא צריכים להסתגר נעולים בעצמם, אלא להשפיע על העיר סביבם. בדיוק כמו הנוף העירוני שמסביב, החלקים של הבניין הזה נראים שונים במבט ראשון.  אבל מבט קרוב יותר מגלה קשר בין החלקים – כך בעיר וכך בבניין הזה. הצורה הכוללת נוצרה “באופן ספונטני, על ידי הארגון-העצמי של החלקים”, אומר האדריכל.  הוא “דינמי וגמיש בטבע”  כמו העיקרון האורגני של צמיחה עירונית החל על בניין אחד.  בעוד הצמיחה עירונית בטוקיו נשארה במידה רבה לא מתואמת, “העיצוב של בניין הוא פעולה מודעת.”  העיצוב מורכב ממגוון רחב של אלמנטים אדריכליים כגון קורות, מוטות ומפרקים מכל הסוגים.
חלקים אלה שומרים על “הרעיון של צמיחה למרות הפונקציונאליות שלהם” ונמתחים כלפי מעלה “כמו כרוב עם כמות מספקת של מים, אדמה ואור.”  אם הם לא מפסיקים לגדול, המתח ביניהם יהיה כל כך חזק שהבניין יתמוטט . זו הסיבה שהחלקים שומרים על איזון עדין, יצירת מכלול הרמוני כמו זה של האיברים של גוף”. החלקים האוטונומיים מחפשים הגשמה משלהם ללא צורה שנכפתה עליהם. האדריכל רואה את זה כמשל לבתי ספר, שגם הם מורכבים מאנשים ועדיין מהווים מכלול. סובלנות של כאוס מחליפה עיצוב היררכי . אינטראקציה זו של חלקים מתאימה למילה היפנית “מא” והיא מכנה שיפור בעקרונות של ארכיטקטורה מודרנית, הנוטה לסווג את הכל . רק ארכיטקטורה חזקה יכולה לרגש אנשים וליצור תחושות פיזיות.  ללא ספק  Watanabe הצליח כאן ליצור ביצירה “זעזועים נפשיים ופיסיים”.

 

 

 

 

 

פורום טוקיו הבינלאומי
Tokyo International Forum
כתובת: 3-5-1 Marunouchi, Chiyoda-ku
אדריכל: Rafael Viñoly , 1996

 

 

הפורום הבינלאומי הוא מרכז הכנסים המפורסם ביותר ובעל ארכיטקטורה המושכת הקהל ביותר של טוקיו. היא מכילה ארבעה מבנים רב-תכליתיים, מבנים גדולים בגדלים שונים בצד אחד ופורום זכוכית ענק מהצד השני, בתכנית בצורת עלה. בין שני החלקים של הפורום, רחבה ציבורית וטיילת מצפון לדרום. האדריכל נולד באורוגוואי, הצליח בארגנטינה ולאחר מכן בארה”ב, Viñoly היה מסוגל להקנות סדר מרחבי ברור לתכנית פונקציונאלית לפורום. 5000 מושבי האולם הגדול, משמשים לתערוכות וכמבואה לכל חללי הכנס, משולבים במיומנות במרקם העירוני שמסביב.
הבניין מזכיר את האולמות הגדולים של המאה ה-19 באירופה, כגון Galleria מילאנו או קריסטל פאלאס בלונדון. גשרים ורמפות חצו את האולם ליצור מרחב בנוסח Piranesi. שבעה אולמות קטנים יותר, חדרי כנסים, גלריות, מסעדות וחנויות, פרושות על פני עשר הקומות. גג הזכוכית הגדול נשען על קורות פלדה אלגנטיות לבנות כמו בטן של לוייתן. הפורום הבינלאומי נשאר עד היום העיצוב המפורסם ביותר של Viñoly.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גינזה סווטש
Swatch Ginza / Nicolas Hayek Centre
כתובת: 7-9-18 Ginza, Chuo-ku
אדריכל: Shigeru Ban ,  2006

 

 

חנות שעונים רבת קומות זו, נקראת על שמו של מייסד קבוצת Swatch השוויצרית, אשר בשנת 2004 קנתה את האתר ובנתה אותו במקום מבנה קודם, בגובה כפול פי שניים מהגובה של קודמו. שיגרו באן זכה בו בתחרות אדריכלית, עם קונספט שהיציע קומת קרקע פתוחה, המכילה רק שבע מעליות זכוכית סגלגלות, המשמשות כחלונות ראווה קטנים לכל אחד משבעת המותגים של החברה. למעליות הידראוליות מהירות מאד אלה, אין פיר מעלית והן מטיסות במהירות של 15 מטר לשנייה את לקחת מבקרים לקומה המכילה בחנות את המותג הספציפי שמעניין אותם. בדרך זו, כל אחד משבעת המותגים מקבל את אותה רמת תשומת הלב (בעבר מבקרים רבים היו עוברים דרך קומת הקרקע, אבל לא מגיעים לקומות העליונות). הקומות העליונה של הבניין מכילות את המשרדים של Swatch יפן ומרכז שירות ללקוחות בן שלוש קומות. הקומה ה -14 משמשת לתערוכות, קונצרטים, ומסיבות עיתונאים. כל הבניין הוא לבן על מנת ליצור רקע ניטראלי לשעונים. לעומת זאת, חומת האש בצד השמאל היא קיר ירוק עם גפנים וצמחים מטפסים.