בשנת 1938, Leonora Carrington והצייר Max Ernst, בעיצומו של רומן ביניהם, ברחו לצרפת הכפרית. שם הם קנו בית חווה ובילו קיץ לוהט בקישוטו בציורי קיר ותבליטים - סמלים סוריאליסטיים של הזוגיות שלהם. למרות שהמלחמה קרעה אותם זה מזו וסיימה את הקשר קצר המועד ביניהם, הרי שיצירתם המשותפת הזו, נותרה כעדות לסיפור האהבה שלהם.

 


השנה הייתה 1938 וענני סערה המלחמה הסתירו את אור השמש ברחבי אירופה. אבל בפינה נידחת בדרום צרפת, האמן הסוריאליסטי מקס ארנסט ואהובתו הצעירה, הציירת הסוריאליסטית והסופרת ליאונורה קרינגטון, ציירו את אהבתם בקיץ המאושר בחייהם.

 

 

 

Photography by Tim Beddow

 

מרכז האידיליה של הזוג היה בית חווה רעוע על צלע גבעה ב-Saint-Martin-d’Ardèche. הם נמלטו אליו, מחמתה של אשתו של ארנסט מזה עשר שנים, מארי-ברטה, שלא הייתה מרוצה מכך שבעלה החליף אותה בנערה אנגלייה בת 20, אותה הביא לגור איתו בפריז. קרינגטון הגיעה לבירה הצרפתית בסתיו 1937, לאחר שפגשה את ארנסט במסיבה בערב אחד בלונדון. למרות פער גילאים של 26 שנים (קרינגטון 1917, ארנסט 1981), המשיכה בין השניים הייתה מיידית וסיפרו שהם הפכו לאוהבים "מיד".

 

 

 

Lee Miller Archives Leonora Carrington St_Martin dArdeche France 1939

 

 

ההחלטה להצטרף לארנסט בפריז, הייתה מרעננת עבור קרינגטון. היא הרגישה חנוקה על ידי משפחתה הבורגנית, החינוך המינזרי ושמחה מאוד לנטוש מאחוריה את אחוזתם בלנקשייר האפורה ולעטוף את עצמה באור השמש ובאנרגיה האינטלקטואלית של פריז. זו הייתה התקופה הבוגרת של הסוריאליזם ומהר מאד היא התיידדה עם אמנים כמו פיקאסו, מירו, דושאן ודאלי וציוריה התחכחו בשלהם.

 

Leonora Carrington, André Breton, Marcel Duchamp, and Max Ernst, New York City, 1942; photograph by Hermann Landshoff. At center is Morris Hirshfield’s pain

 

18 Max Ernst, Leonora Carrington, Marcel Duchamp and André Breton

 

Max Ernst with Rocking Horse, Paris, 1938, photograph, Max Ernst Museum Brühl des LVR, Stiftung Max Ernst


אבל אז, מארי-ברטה איתרה את הזוג בבית קפה ולאחר המהומה שהקימה בעזרת כלים מנופצים על הרצפה, השניים מיהרו לקנות
אופניים ורכבו איתם הרחק דרומה, עד שהגיעו לכפר לצד נהר, בו האנשים היו מעטים ופריז נראתה משם רחוקה. הזוג קנה (מכסף שקרינגטון קיבלה ממשפחתה) בית חווה מאבן ישן ורעוע בפאתי הכפר, במעלה צלע הגבעה ועם נופים נפלאים של הכרמים והעמק. הבית הפך למקלט שלהם. הם שוחחו, עשו סקס, צחקו והקניטו זה את זו, טיילו בשדות וגם עבדו: ארנסט צייר את קרינגטון, קרינגטון ציירה את ארנסט וגם יצרה את הדיוקן העצמי שתלוי כיום במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. בהמשך הם ציירו גם על הבית, פשוטו כמשמעו: המרפסת, המטבח, הארונות, הקירות – כל מקום היה פוטנציאל להפוך ליצירת אמנות סוריאליסטית.

 

 

 

 

האידיליה הסתיימה בפתאומיות ביוני 1940: צרפת הייתה כעת במלחמה עם גרמניה, ארנסט הגרמני נכלא כ"עויין" וצחוק הגורל, לאחר ששוחרר, הוא נעצר על ידי הגסטפו, בצרפת הכבושה, בעוון יצירת "אמנות מנוונת". הוא הצליח לברוח לארה"ב, בעזרת פטרונית האמנויות פגי גוגנהיים, נוטש מאחוריו את קרינגטון, שעברה התמוטטות עצבים ונשלחה לספרד על ידי חברה דואגת, שם אושפזה בבית חולים לחולי נפש. היא מכרה את הבית בחיפזון יום לפני שנמלטה, כדי לשלם חובות שהיו לה ולארנסט בעיר.
במשך שמונת העשורים שחלפו מאז, הבית לא החליף ידיים, כך במשך כמעט 80 שנה. הוא בבעלות פרטית, אינו פתוח לציבור ועומד כיום כאוצר בלום נסתר של אמנות סוריאליסטית. זה
מרגיש כאילו קרינגטון וארנסט רק עכשיו יצאו מבעד לדלת ואולי יחזרו מאוחר, יותר לבשל ארוחה יחד או להמשיך לעבוד על כמה מהציורים. רבים מחפציהם נשארו ועל המדפים במטבח מונחים כלי חרס ממשפחת קרינגטון, בספריה קטלוג מהתערוכה הסוריאליסטית הבינלאומית של 1936 בלונדון, שם ראתה את עבודתו של ארנסט בפעם הראשונה וציינה שהתאהבה באמנות לפני שהתאהבה בגבר שצייר אותה.

 

 

 

 

הציירת וסופרת הסוריאליסטית, עברה להתגורר רוב חייה הבוגרים במקסיקו סיטי והייתה אחת המשתתפות האחרונות ששרדו בתנועה הסוריאליסטית של שנות ה-30. קרינגטון הייתה גם חברה מייסדת של תנועת שחרור הנשים במקסיקו במהלך שנות ה-70. ארנסט נישא לפגי גוגנהיים בניו יורק בשנת 1941, נישואים קצרי מועד. ארנסט וקרינגטון מעולם לא חידשו את מערכת היחסים שלהם.
"ציירתי לעצמי, אף פעם לא האמנתי שמישהו יציג או יקנה את עבודותיי", אמרה קרינגטון פעם "את לא מחליטה לצייר, זה כמו להיות רעבה וללכת למטבח לאכול. זה צורך, לא בחירה". היא נפטרה במאי 2011, במקסיקו סיטי, לאחר שיצרה יותר מ-2000 יצירות אמנות ב-94 שנותיה. עבודותיה הוצגו בכל רחבי העולם, שזכו למחירים מהגבוהים ביותר עבור אמנית סוריאליסטית חיה. במאי 2024 נמכר ציורה "הסחות הדעת של דאגובר" תמורת 28.5 מיליון דולר, בבית המכירות הפומביות סותביס בניו יורק. אז זה היה סכום שיא ששולם עבור יצירה של אמנית ילידת בריטניה. אייקון הפופ מדונה השתמשה בעבודתם של קרינגטון וחברה הצייר הספרדי רמדיוס כבסיס לקליפ שלה, "סיפור לפני השינה", שהיה באותה תקופה (1995) הקליפ היקר ביותר שנוצר. גוגל ציינה את יום הולדתה עם שרבוט סוריאליסטי המתאר את ציורה "איך התנין הקטן עושה" (בהשראת "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול, משנת 2015).
ביתה ברחוב צ'יוואווה 194, במקסיקו סיטי, המכיל למעלה מ-8,600 מחפציה, עומד עתה להפוך למוזיאון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Leonora Carrington, Portrait of Max Ernst, 1939, oil on canvas, 50.30 x 26.80 cm, National Galleries Scotland

 

Max Ernst and Peggy Guggenheim. Photo from the early 1940s



לכל הכתבות בקטגוריית אמנות
+כתבות מומלצות
גלרייה סודית ראשונה מסוגה, תציע אמנות למרחבי חוץ
תרבות
גלרייה סודית ראשונה מסוגה, תציע אמנות למרחבי חוץ
הגלריה בטבע תפנה לאספני אמנות המעוניינים בהשקעה באמנות מקורית, אדריכלים ובעלי וילות, שלא מסתפקים
סטודיו "בטבעי" מחזיר את הבית לשורשים
תרבות
סטודיו "בטבעי" מחזיר את הבית לשורשים
  תמר שחורי למדה ציור אצל האמנית מירי נשרי, במדרשה לאומנות ברמת השרון ובבית האומנים
צלמת צילמה כלבים ואת רכושם, כדי להציג את חייהם
תרבות
צלמת צילמה כלבים ואת רכושם, כדי להציג את חייהם
הכלבים אשר דגמה הצלמת, כללו כלב רחוב מעורב ונטוש, כלבה זקנה, בולדוג אנגלי מפונק

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*


The reCAPTCHA verification period has expired. Please reload the page.