פסלי נעליים סוריאליסטיים של האמן התל אביבי קוסטה מג'ראקיס

האמן הישראלי יליד יוון, קוסטה מג'ראקיס, אוהב להפוך נעליים משומשות ואף בלויות, לפסלים המספרים סיפור אישי. הוא משתמש בנעליים כבסיס לכמה מעבודותיו, אותן הוא מתאר כמצויות בתוך "ארץ הפלאות הגותית המאירה את האזור האפור בין אמת לשקר."
הדימויים הגרוטסקיים שלו מכילים סמלים ואייקונים מודרניים, עם מיתולוגיה, דת ומדע. "אני נמשך לדברים שמעוררים זיכרונות ילדות", הוא אומר. הדמויות שהוא יוצר באגדותיו, יכלו בקלות לככב ברומן אפל של התקופה הוויקטוריאנית.

 

 

 

דריה לבובסקי מנס ציונה, יוצרת בעלי חיים מיניאטוריים

מלבד ותפירה במחט (needle-felted), הנראים אמיתיים או פוחלצים.

 

 

 

 

רונית ביגל מכסה גוף בטקסטים מקראיים

רונית ביגל מרעננה, משלבת צילום עם קליגרפיה – צילום דיגיטלי מופשט של גוף חשוף, עם אזורים שונים שלו עטופים קליגרפיה שנלקחה מטקסטים מקראיים, תנ"כיים. את הסדרה היא מכנה Body Scripture.

 

 

 

 

צלמת ישראלית לוכדת את היופי הייחודי של אנשים לבקנים

הצלמת הישראלית יוליה טייטס מציגה את היופי האמיתי והמהפנט של אנשים לבקנים, בסדרת תמונות שכותרתה "יופי פורצלן". היא מוכיחה שלבן הוא לא רק צבע אחד אלא יש לו גוונים רבים.
טייטס נולדה ברוסיה ועלתה לישראל ב-1995 והיא כותבת באתר שלה: "היופי הייחודי שלהם מהפנט אותי. היופי הזה כל כך טהור ומדהים עבורי, כאילו הוא נלקח מפנטזיות ואגדות אגדות. כאמנית פוטושופ, יש לי תשוקה ליצור עולמות של פנטזיה באמצעות העבודה והאומנות שלי. הסדרה הזו הייתה חוויה מדהימה עבורי כי יכולתי ליצור את הצילום היפה הזה בלי פוטושופ. מה שהתרחש היה יופי טבעי טהור". הצילומים שלה זכו לחשיפה ואהדה רבה בכל רחבי העולם.

 

 

 

 

איתמר גלבוע פיסל כל דבר שהוא אכל במשך שנה

הפרויקט של איתמר גלבוע The Food Chain Project, הוא “סופרמרקט אמנותי” של למעלה מ-8,000 פסלים, המתעדים באופן אינטימי את הרגלי האכילה שלו במשך שנה. גלבוע הצהיר כי התערוכה שיצר במשך ארבע שנים, נועדה להסב תשומת לב למחסור במזון ותזונה בעולם וההכנסות ממכירות עבודותיו, יתרמו לארגונים המסייעים לנזקקים.
גלבוע בן ה-52, עבר מתל אביב ללמוד באמסטרדם, שם הוא חי כיום. בתערוכה שהציג, הוא מתעד את 133 המלפפונים, 567 פרוסות לחם, 155 לימונים, 32 ליטר דיאט קולה, 490 עגבניות ושלוש תאנים שצרך – אבל אלה רק חלק קטן ממה שהוא אכל בסך הכל. התערוכה מראה שהוא עכל 113 תפוחי אדמה, 25 ליטר חלב טרי, 22 פיצות, 37 המבורגרים, 117 בננות, 31 תפוחים, 196 עוגיות, 307 פחיות קולה, 19 עוגות תפוחים ו-111 ליטר יין אדום, לצד מנות ישראליות אחרות, טיפוסיות יותר, כמו חומוס. הוא גם שם לב לשינויים בהרגלי האכילה שלו מאז שעבר להולנד מישראל.

 

 

 

 

הצילומים שאתם רואים הם ציורים

על הציורים הללו חתום יגאל עוזרי, 66, אמן ישראלי החי בניו יורק ועבודותיו אלה הן ציורי שמן פוטו-ריאליסטיים, המבוססים על סרטונים ותצלומים שהוא מצלם. עם הצלחה כידוע אי אפשר להתווכח: האמן הגיע ממשפחה קשת יום בחולון, לאמן שהוזמן לצייר לקוחות כמו בתו של מיק ג'אגר, אלטון ג'ון, וופי גולדברג (שזה הישג בפני עצמו, התחשב בהצהרות האנטי יהודיות האחרונות שלה) ובון ג'ובי.
עוזרי מסביר שהאמנות שלו היא "לא לפחד לצייר יופי, לא לפחד לצייר רומנטי. כל כך הרבה צער יש בעולם", הוא אומר "הרבה אמנים מחפשים לעסוק במצבי קיצון, במשברים, במקומות רחוקים. אני מתרכז במחזוריות היום־יומית של החיים, מה שסובב אותנו כל הזמן. זו התבוננות כנה במציאות שמתחת לאף שלנו. זה רגע בסאבווי, הרגע שאת יוצאת לקנות אוכל, זו הבנאליות של היום־יום ואני רואה בה הרבה יופי. יש בה הרבה מתח ועניין גם״.
לעיתון Indipendent הוא אומר "גדלתי בישראל; בזמנו לא הייתה חשיבות או ערך לעבודה פיגורטיבית. הלכתי לפראדו וראיתי את היצירה של לאס מנינס והייתי מהופנט. אז חשבתי, איך אני יכול לקרוא לעצמי צייר אם אני לא יכול לצייר דיוקן? מאחר והמורים שלי לא לימדו את זה, הייתי צריך ללמד את עצמי".

 

 

 

 

האמנית התל-אביבית שמייצרת תינוקות (כמעט) חיים

אמנית ישראלית היוצרת בסטודיו שלה בתל-אביב, בובות reborn בוירטואזיות רבה, היא מרגרט סטופניצקי Margaret Stopnitsky. קשה מאד להבחין כי הבובות שהיא יוצרת, אינם תינוקות אמיתיים – תווי פניהם מציאותיים ביותר, קפלי עור ועד לשיער, אותו היא משתילה באמצעות מחט, שערה שערה, משיער אמיתי. היא למדה אמנות בברה"מ ואחרי שהתוודעה לבובות אלה, היא בחרה להתמקד ביצירה שלהן והיא עושה זאת בכישרון רב. לוקח לה כחודשיים כדי לייצר כל בובה כזו. הבובות שלה מוצעות למכירה במחירים המתחילים באלף דולר.

 

 

 

 

מנדלות מפרחים שיוצרת ישראלית שעברה לאשרם בהודו

אביגל למברגר, נולדה בישראל, למדה אמנות ועשתה תארים בקולנוע, פילוסופיה ובמנהל עסקים ועבדה כיועצת שיווק. היא גם התעדתה ללמוד עתידנות ויתכן שהייתה ממשיכה לחפש עצמה בעוד כמה מקצועות, אלא שלפני 20 שנה היא גילתה את האשרם של שרי אורבינדו – ומצאה את יעודה.
היום היא חיה באורוויל, קהילה בינלאומית שהוקמה על ידי ה"אם" (מירה אלפסה שהקימה וניהלה את האשרם בשותפות עם שרי אורבינדו בפונדיצ'רי), בדרום הודו במדינת טמיל נאדו. "המנדלות שאני עושה הן חלק מפרויקט שנעשה בגן של המטרימנדיר המרכז הפיזי והרוחני של הקהילה וזה מרכז עיסוקי כיום. הפרויקט נקרא 'אדמה חדשה'. עיקר הפעילות היא לייצר מנדלות מפרחים, חלק גדול מגיעה מהאשרם, שם יש סידורים מרהיבים במיוחד. אני מקבלת פרחים 'משומשים' מהאשרם (אחרי שהיו מונחים על הקבר של שרי אורבינדו והאם) או אוספת בעצמי פרחים שנשרו לארץ, מסדרת אותם באופן אינטואיטיבי בתוך חבית בטון עגולה המונחת על האדמה ומשאירה אותם להתקמספט. לאדמה שנוצרה אנחנו קוראים אדמה חדשה והיא אכן תוצר מיוחד במראה ובריח ובעיקר בויברציה שנוצרת מקוסמפוסט פרחים טהור. תהליך יצירת המנדלה מפרחים, מעבר למדיטטביות שבו מאפשר להיות בקשר עם אנרגיה מיוחדת ובימים טובים היא עוברת גם פיזית דרך התמונות, ביום יום זה להגשים בחומר, באדמה, אנרגיות מעודנות שמגיעות מממדים גבוהים".

 

 

 

 

השוקולטיירית מעוטף עזה, שיוצרת כלי עבודה משוקולד

אלה חרפק היא שוקולטיירית ואמא ל-3 בנים, בוגרת בית הספר והרשת בינלאומית היוקרתית לאמנות הקולינריה Le Cordon Bleu. היא יזמה והקימה סדנא לייצור שוקולד The Chocolate Workshop, אשר פעל בעוטף עזה, גברעם וכיום בתל-אביב, שם היא מייצרת מארזי מתנה של אובייקטים ריאליסטיים משוקולד.
היא מציעה מארזים מוכנים ומובנים לבעלי מקצוע (רופאים, פסיכולוגים, עורכי דין) או לאירועים מיוחדים (לידה, יום האהבה) וגם מאפשרת להזמין ממנה מוצרים משוקולד, לפי הזמנה מיוחדת או עם הקדשה אישית (היא מספרת שפעם הזמין ממנה מנתח פלסטי, שתל לירך – משוקולד).

 

 

תמר כהן אמנית המיניאטורות

בצעירותה, נהגה תמר כהן לפקוד פעמים רבות את תערוכת המיניאטורות במוזיאון "הלנה רובינשטיין" – שם בחלל השחור, עם גומחות מוארות לאורך הקירות והתבוננה בעיניים מוקסמות, בסצנות המיניאטוריות שהתרחשו בכל גומחה. כיום היא חייה בקנדה ויוצרת בעצמה מיניאטורות, אשר זוכות לתשומת לב גוברת ברשתות החברתיות.
היצירות שלה משלבות ארכיטקטורה ועיצוב, שני תחומים המעמידים אותה בפני אתגרים מקצועיים במהלך העבודה. " את ההשראה ליצירה האחרונה שלי 'הבית האורגני', שאבתי מהאדריכל Antoni Gaudi ומאדריכל מקסיקני מדהים לא פחות Javier Senosian", היא אומרת בהערצה לשני האדריכלים המזוהים כל כך עם הסגנון האורגני "את הרהיטים בביית הכנתי מעץ זית, שהגיע הישר ממושב רם און בישראל, זו הרגשה נהדרת לשלב סממן כול כך מובהק מהמולדת ביצירה שלי".

 

 

 

 

דודי בן סימון משנה מציאות

בן סימון עבד מספר שנים כאיש קריאייטיב בכיר, באחד ממשרדי הפרסום המובילים בישראל, חתום על קמפיינים של חברות גדולות. "עם הזמן, הרגשתי צורך ליצור בחופשיות, בלי שיכתיבו לי, להביע את עצמי" הוא מסביר מדוע בחר להתמקד ביצירת עבודות המייצרות שילובים פנטסטיים בין חפצים יומיומיים וצילומים. העבודות שלו סוקרו בהרבה מגזינים ברחבי העולם, אתרי אינטרנט ובלוגים של עיצוב אמנות ותרבות, כמו Vogue Korea, Elle Hong Kong Magazine, Bored Panda והוא הציג בתערוכות אמנות בניו יורק ובפריז. "אני רואה בזה סוג של רדימייד, שימוש בחפצים מחיי היומיום, המנותקים מהקשרם המקורי, משנים את המשמעויות שלהם ויוצרים מהם סיפור חדש. אני מאמין במינימליזם, מה שלא נדרש כדי לספר את הסיפור לא קיים. אני מאמין בזה גם בתחום הפרסום, הכל חייב להיות פשוט, ללא הפרעות".

 

 

 

 

האמן מאור צבר מעצב כובעים עם פנטזיה

עבודותיו יוצאות דופן של צבר, מושכות את תשומת לבם של חובבי האופנה והאמנות כאחד, בסגנון המשובב ועתיר הדמיון שלהן, שהופך את הכובעים שלו לדיורמות מיניאטוריות או סצנות תאטרליות. מאור, נכדו של חייט, יצר בתחילה בבד וסיים לימודי אופנה ועיצוב תלבושות במכללה להנדסה ושנקר, פתח סטודיו והוא מעצב תלבושות במחול, תיאטרון ואופרה. בשנת 2013 מאור הקים את מותג הכובעים – “Maor Zabar Hats”, הזוכה לביקוש רב, בין היתר עיצב את שמלת האירוויזיון של נטע ברזילי וזכה בפרסים רבים. הוא מבקש ליצור סוג של אסקפיזם באמצעות כובעים המעבירים תחושת פליאה וגחמה הלוקחות לעולם אחר. הרבה מהנושאים שלו שהוא משלב בעיצוביו, קשורים לאוכל, מהמבורגרים מיניאטוריים וסושי ועד מגשי פירות ואילו יצירות אחרות עוצבו בהשראת פוליטיקה, פרחים, מסיבות ועוד. השראתו באה מעולם הטבע, האמנות וההיסטוריה, תוך חיבור ניגודים בין עולם קלאסי ומודרני. עבודתו מעוצבת בעבודת יד לצד טכניקות מודרניות, כמו הדפסת טקסטיל דיגיטלית, חיתוך לייזר והדפסת תלת מימד. השילוב של טכניקות קלאסיות עם חומרים יוקרתיים וטכנולוגיות מודרניות, מניב את האסתטיקה הרעננה, החדשה, ההומוריסטית והתיאטרלית המזהה את סגנונו הייחודי של מאור.

 

 

 

 

הבית של האמן הדרוזי סאם חלבי

סאם חלבי, אמן דרוזי, טוטאלי. יוצר רב תחומי פעיל, אוטודידקט. הבית והגלריה שלו בדליית אל כרמל, הם ממלכה צבעונית הסוחפת את המבקר למערבולת של צבעים, יופי אדיר ונדיר. חלבי, רק בן 32, נולד כבן זקונים לאחר תשע בנות במשפחה דרוזית מסורתית בדליית אל כרמל. את יצירותיו הצבעוניות העשויות בטכניקה של טפטופי צבע, ניתן למצוא גם בחללים מפוארים בארה"ב, דובאי ובבירות אירופה. יצירתו המפורסמת "עץ החיים" מוצגת בגאווה בבית הנשיא.
סאם מחובר לטבע לפריחה ולפרחים והוא מצייר אותם, מפסל אותם, שוזר אותם כמעט בכל יצירותיו כשהם ללא גבולות של צבע ומעוף. הפרחים והעצים של סאם מואנשים, מלאי אופטימיות, מרץ ותנועה ויטאלית אוטופית.
סאם חלבי: "מעיינות האהבה וההשראה ממשיכים לבוא מדמותה של אימי שהלכה לעולמה בגיל צעיר. דרך היצירה אני יכול לשמח ולתרום לאנרגיה חיובית, להחזיר את האופטימיות למי ששמחת החיים נלקחה מהם". כילד היה יוצא סאם אל השוק עם אמו, שואב צורות ורעיונות ומצייר עבורה דוגמאות אומנותיות לעיטורי הנק'אב, אותן מטפחות ראש גדולות המכסות גם את פלג הגוף העליון של הנשים הדרוזיות. אימו היתה רוקמת על מטפחות אלו ומוכרת אותן בהצלחה רבה בחנויות השוק השוקק. סאם קנה במהלך השנים עשרות ממטפחות הבד הרקומות הללו, והן בעלות משמעות רגשית חזקה עבורו וחלק מהזיכרון והגעגוע לאמו, המטפחות עברו עיבודים שונים.

 

 

 

 

סצנות שמרימות גבות

טל פלג היא מאפרת אמנותית, אשר משתמשת במיומנותיה המקצועיות גם בכדי לצייר סצנות קולנועיות או מהאגדות – במרחב שמעל עיניה. היצירות שלה זוכות להצלחה כבירה ברשת, לדף האינסטגרם שלה 198Kעוקבים וכחצי מיליון עוקבים אחרי דף הפייסבוק שלה.

 

 

 

 

טקסטיל צבעוני על תרבות צרכנית, צריכת בשר והתחממות כדור הארץ

בעיבוד השרידים המרופטים של תרבות הצריכה, האמנית ילידת ישראל המתגוררת בברוקלין, ניו יורק, Tamara Kostianovsky, מבקשת להסב תשומת לבנו לתהליך ולתוצאות הרות אסון של התשוקה שלנו לקנות ולבזבז. התערוכה שלה Between Wounds and Folds, מציגה מערכת אקולוגית טקסטילית של פגרי פרות צבעוניים, גזעי עצים כרותים עזי צבע ופגרי עופות דורסים צבעוניים, כולם עשויים מבדים.

 

 

 

 

עבודותיו של המעצב הגרפי והמאייר הישראלי

החי ועובד בלונדון, נומה בר (1973), מתנוססות באפיקי התקשורת הבולטים בעולם Time Out London, BBC, Random House, The Observer, The Economist ו- Wallpaper*. בר עטור פרסים בילאומיים, הוא אייר למעלה ממאה שערי מגזינים, שערי ספרים (כמו ספר של מורקמי), פרסם למעלה מ-550 איורים והוציא שלושה ספרים על יצירותיו. הוא עובד על קמפיינים פרסומיים עבור חברות כמו אפל, גוגל, סוני, נייקי, יבמ וקוקה-קולה. עבודתו הראשונה בסגנון שבזכותו יזכה מאוחר יותר להכרה בינלאומית, נעשתה כנער; בזמן ששהה במקלט במהלך מלחמת המפרץ 1990-91, הוא השתמש בסימן הרדיואקטיבי כדי ליצור דיוקן מינימליסטי של סאדם חוסיין. עבודתו של בר פשוטה בצורה מטעה: הצבעים שטוחים, פרטים מינימליים ואימג' נגטיבי – תמונות שלעתים קרובות נושאות משמעויות כפולות שאינן גלויות מיד. בר עצמו מתאר את גישתו "תקשורת מקסימלית עם מינימום אלמנטים." הוא משווה את עבודתו לסרטים האילמים של צ'רלי צ'פלין ואומר שהיכולת של צ'פלין 'לספר סיפורים ללא מילים' היא משהו שהוא מנסה לחקות בעבודתו שלו.

 

 

 

 

תל-אביב כמו שלא הכרתם

יהב דרייזין הוא פרסומאי ישראלי בכיר במשרד פרסום גדול והתחביב שלו הוא ללכוד סצנות עירוניות ולהפגיש אותן עם הוירטואלי. כל התמונות שלו מצולמות במקומות אמיתיים, באמצעות שני טלפונים חכמים, ללא Photoshop או עריכה.

 

 

 

 

פנסיונר מאבן יהודה סורג אמנות

אמיר ראדו, פנסיונר מאבן יהודה, מתמסר למלאכת הסריגה והוא מתוודה: "תמיד רציתי ציור של פיקאסו על הקיר. אחרי חודש של עבודה קשה יש לי על הקיר את ה-Guernica. לא בגודל האמיתי, רק 100 ס״מ על 48 ס״מ.