הארמון, שנבנה באמצע המאה ה־20 על ידי משפחת סוחרים מקומית, מדגים את הדיוק והחוכמה של הבנייה ההדרמית: קירות עבים מבוץ וגבס, חלונות עץ צבעוניים עם זכוכית מעוטרת, וחללים פנימיים המותאמים לאקלים הקיצוני. למרות עשרות שנים של הזנחה, המבנה נשמר היטב – עדות לעמידותן של שיטות הבנייה המקומיות.
שיפוץ עדין בתחילת שנות ה־2000 החזיר למקום חיים חדשים: קומותיו התחתונות פועלות כמלון, בעוד העליונות משמשות לפעילות קהילתית. ההתערבות שמרה על הפרטים הדקורטיביים ועל האופי המקורי, תוך התאמה לשימושים עכשוויים.
יותר מאתר היסטורי, Baqshan Palace הוא דוגמה חיה לאופן שבו אדריכלות ורנקולרית יכולה להישאר רלוונטית – לחבר בין עבר, קהילה ונוף, בלי לאבד את הזהות.