כשהוריו נפטרו, הוא אסף את בגדיהם וחפציהם והפך אותם לפסלים "זו הייתה דרך להתמודד עם אבל," סיפר והכין שלט "אני יוצר עולם בתוך עולם כי אני לא אוהב את זה שאני חי בו".  הוא רצה ליצור, במילותיו, "מעין רחם. מקום להסתתר," ובנה בית חלומות. ברחוב טורי בדרום לונדון, הרמז היחיד לכך שהבית בכתובת 28 Melbourne Grove שונה מעט משכניו, הם פני הפסיפס שמקבלים את פניכם בשער. אתם נכנסים פנימה וייתכן שלעולם כבר לא תשובו להיות אותו הדבר שוב.

"שלום אורח" כתוב על שביל הכניסה לבית, לצד ראש בובה נכה מקרמיקה. בובות אדומות של ילדים עומדות בגינה ובוהות באורחים המגיעים ונכנסים לבית דרך קירות מכוסים בחלוקי נחל ובספלי תה אנגליים. לעתים קרובות האורחים מביאים איתם חפצים ותורמים אותם לבית. "אישה אחת הביאה מטען שלם של שיניים תותבות של דודתה, אהבתי את זה," הוא מספר ואכן, הן מותקנות כרגע על קיר הגינה הקדמית. "רבים מהאנשים שמעצבים את בתיהם, חושבים בכמה זה יוסיף להם כאשר ימכרו את הבית וזה לא מה שמעניין אותי," הוא אומר ומוסיף "כשאני הולך לבתים של אנשים אני חושב לעצמי, 'אלוהים אדירים, זה כל כך משעמם, איפה אתה בא כאן לביטוי כבן אדם שאתה"?

אמנות אאוטסיידרית יכול לתאר כל דבר, מאמנות עממית ועד יצירות של אנשים עם בעיות של בריאות נפש. "ביקרתי אנשים שיצאו לגמרי מדעתם ואני מוצא אותם ממש מעוררי השראה. למשל, הבחור הראשון שביקרתי, בצפון צרפת ובכן, כשהגענו אליו הוא היה בשיחת טלפון עם היטלר". זה היה מעורר השראה לטייל ברחבי העולם ולפגוש את האנשים האלה שיצרו אך ורק להנאתם האישית. לספר את הסיפורים שלהם דרך המקומות שבהם גרו."

רייט בן 67 כיום והבית שלו מוכר בלונדון בשם The House of Dreams Museum, "מוזיאון בית החלומות" שהחל לפעול בשנת 1998 "זהו יומן חיי. המוזיאון עוסק בחיי, באהבה, באובדן, בילדות של ילד כאפות, בתקומה לאחר טראומה ובשמחה. כל הדברים שרבים מאיתנו צריכים להתמודד איתם בחיים. הוא משקף גם את אהבתי לטיולים, במיוחד בהודו ובמקסיקו, בשילוב עם אהבתי לפריז. רבים מאלפי החפצים במוזיאון אספתי מאותם מקומות. אני יוצר פסיפסים, מדביק ותופר חפצים לקירות ולתקרות. בית החלומות הוא בית לאנשים מושלכים ולא רצויים. את המוזיאון אני הוריש לקרן הלאומית של בריטניה".