קרחון פריטו מורנו (בספרדית: Glaciar Perito Moreno), נקרא על שמו של החוקר פרנסיסקו מורנו מהמאה ה-19 והוא שט במימי הפארק הלאומי Los Glaciares National Park בדרום מערב מחוז סנטה קרוז, בפטגוניה הארגנטינאית, בשרשרת הרי האנדים המשותפת עם צ'ילה.
בעוד רוב הקרחונים ברחבי העולם נמסים, הרי אחד הקרחונים יוצאי הדופן הבודדים שאפילו צוברים מסה וגדלים. הסיבה על כך עדיין נטושה בקרב החוקרים.
למען האמת ההיסטורית, הקרחון נתגלה כבר בשנת 1879, על ידי קפטן בריטי בצי הצ'יליאני והוא כינה אותו על שמו של מנהל הצי הצ'יליאני. כמה שנים מאוחר יותר, נציג וועדת סימון הגבולות בארגנטינה, פגש את הקרחון והחליט לקרוא לו "ביסמרק" לכבוד הקנצלר הפרוסי. ב-1881 נחתם הסכם הגבול בין צ'ילה לארגנטינה והקרחון קיבל את שמו של החוקר הארגנטינאי.
האזור המכונה Austral Andes של ארגנטינה, הפך לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1981.
כך או כך, אם תרצו לכלול לפחות קרחון אחד ברשימת יעדי החובה שלכם, פריטו מורנו יהיה בחירה טובה. הוא מתנשא מעל מי קרח בצבע טורקיז בפארק הלאומי לוס גלסיארס בפטגוניה, כולו צחור קורן ומסנוור עם גוונים כחולים קרים.
לרשותכם פלטפורמות תצפית במרחק בטוח מהקרחון, המשקיפות על אגם ארגנטינו ואתם יכולים להתקרב עד שתרגישו את הקרחון נושם אוויר קר על פניכם. סביר להניח שתהיו עדים לגושים עצומים ממסת הקרח המתפרקים ומתרסקים לתוך המים ויוצרים תרועה מהדהדת. ישנם שבילי הליכה המאפשרים לכם לבדוק את הקרחון מכמה נקודות תצפית שונות וגם סירה שתיקח אתכם לטיול של 45 דקות סביב הקרחון. ישנם גם טיולי טרקים שמאפשרים לכם לטייל בחלקים מהקרחון עצמו, מוקף בנוף הפטגוני היפהפה של יערות והרים.
הקרחון מתחיל להימס ולסגת במהלך הקיץ הארגנטינאי, כלומר מדצמבר עד מרץ וחוזר לקפוא לאחר חודש מרץ.