הכפר Abyaneh – הכפר האדום בעמק צר בהרי כרכאס, שוכן צפונית ל־Isfahan ו־70 ק"מ מדרום־מזרח ל־Kashan – אחד הכפרים הזורואסטריים האחרונים ששרדו באזור. הכפר, הבנוי מלבני בוץ בגוון אדמדם בשל תחמוצת הברזל שבאוויר ובקרקע, פונה מזרחה כדי למקסם את אור השמש. סמטאותיו מאכלסות פחות מ־250 תושבים קבועים, רובם מבוגרים, השומרים על מסורות עתיקות – כולל שפה פרסית תיכונה ולבוש מסורתי ייחודי. בלב הכפר ניצב מסגד ג’מה מהמאה ה־11, ולצדו מקדש אש זורואסטרי מהתקופה הסאסאנית, טירות ואתרי עלייה לרגל. הבידוד הגיאוגרפי הפך למנגנון שימור תרבותי.

הבתים החצובים בהר של Kandovan – במזרח אזרבייג’אן, סמוך ל־Tabriz – כפר בן כ־800 שנה שבו הבתים אינם בנויים על ההר אלא בתוכו. חללי המגורים נחצבו בסלעים געשיים שנוצרו מהתפרצות הר Sahand. הסלע הוולקני משמש כחומר מבודד טבעי, השומר על קרירות בקיץ וחום בחורף – פתרון אנרגטי חכם עוד לפני עידן המיזוג. בכפר פועל גם מלון “Rocky”, שנחצב במערות ומציע חוויית אירוח ייחודית בלב הסלע.

הכפר המדורג שצומח מההר Masuleh – במורדות הרי Alborz בצפון איראן, נוסד בשנת 1006. בתי האבן והעץ בצבע אוקר בנויים בשיפוע של כ־60 מעלות – כך שגג של בית אחד משמש כרחוב וכחצר לבית שמעליו. הכפר, ששכן לאורך דרך המשי והתפתח סביב מכרות ברזל, נבנה על ידי תושביו בהתאמה מלאה לטופוגרפיה ולאקלים. הבזאר המקומי עדיין פעיל, ועבודות עץ מסורתיות מסוג gereh-chini מעטרות את החזיתות הדרומיות. זוהי אדריכלות עממית חכמה, עמידה גם בפני רעידות אדמה.

בלב המדבר, Esfahak בנוי כולו מלבני בוץ עם גני דקלים ובארות מים עתיקות. רעידת אדמה בעוצמה 7.4 בשנת 1978 החריבה חלקים נרחבים מהכפר, ותושביו נטשו אותו. בשנים האחרונות שבו בני הדור הצעיר והחיו את האתר ככפר תיירותי אקולוגי. לצד השרידים המתפוררים של הכפר הישן, הוקמה הרחבה מודרנית בגריד פשוט. הכפר הקדום עומד כעדות שברירית לעבר, בעוד ההווה מתנהל בין שימור, תיירות והתחדשות.