הבית שמתפרש על חצי דונם, מורכב מסטודיו עם סלון, קומת ביניים, מרפסת וחממה. הוא עשוי מחומרים בני קיימא מקומיים או ממוחזרים, בשונה מהבנייה המודרנית המייצרת הרבה פסולת. "אני לא מנסה רק לשחזר את מה שבוני הבתים עשו בעבר", הוא אומר "אלא לקבל מהם השראה ולמזג את זה עם מושגים מודרניים, כדי לשרת טוב יותר את הדיירים המודרנים. זה הרעיון המרכזי מאחורי המודל שפיתחתי – Lifehaus".

הבית המוזר למראה פועל על פאנלים סולאריים ואוסף מי גשמים, המשמשים כחלק ממערכת מים ממוחזרים בבית. תאורה טבעית נוצרת בחלק מהקירות, עליהם הוטבעו בבקבוקי זכוכית ממוחזרים, המאפשרים לאור להסתנן לחדרים ללא שמשות הזכוכית המסורתיות.
הקירות עשויים מאבן, לבני חרס, בידוד מצמר כבשים, קני סוף ואפילו צמיגים ממוחזרים – שהם חומר בנייה אנטי-סיסמי ועמיד – כדי לווסת את הטמפרטורה באופן טבעי. הקירות מטויי סיד מלאים ב-1,200 צמיגי רכב שנשמרו ממזבלה מקומית.
"על ידי הפחתת צריכת החימום והקירור של הבניין, אני מצמצם גם את התלות באנרגיה שלו – במקום להתקין 12 פאנלים סולאריים, התקנתי תשעה", מסביר חדד. "עוד עקרון, הוא ניהול פסולת, כך שכל הפסולת האורגנית עוברת קומפוסט ומשמשת לחממה".

ניזאר חדד, בעל תואר באדריכלות מ-Academie Libanaise des Beaux Arts (ALBA), הקים את NH-Architectes ב-2011. הוא קיבל השראה מאדריכלים ותיאורטיקנים של המאה ה-20 וה-21 כמו מייקל ריינולד וספינת האדמה המפורסמת שלו, מלקולם וולס, שהוכר גם כחלוץ בתחום הדירות התת-קרקעיות בשנות ה-50, וואלאס נף, המאסטר של בתי הבועה במהלך שנות ה-40, ג'ון האיט, תיאורטיקן פיזיקה וממציא ה-PAHS, איאנטו אוונס, פסקל האוזרמן, חסן פתחי ועוד רבים.