ב-5 ביוני 1890, ישב וינסנט ואן גוך וכתב מכתב לאחותו הצעירה, וילהלמינה. היה זה חודשיים לפני שהאמן ההולנדי ירה בעצמו ושם קץ לחייו באופן טרגי. בזמן שישב וכתב לאחותו, הוא היה עסוק בחקירת האתרים שהתכוון לצייר בעיר הצרפתית אליה עבר לאחרונה – ושם, בסופו של דבר, הוא ייקבר. "יש לי ציור גדול של כנסיית הכפר" כתב לאחותו "הבניין נראה בו סגול, על רקע שמיים בכחול עמוק ופשוט של קובלט טהור. חלונות הויטראז' נראים כמו טלאים בצבע כחול אולטרמריני, הגג סגול וחלקו כתום. בחזית מעט צמחייה וחול ורוד שטוף שמש". הכנסייה אותה תיאר וואן גוך במכתבו, הפכה ליצירת המופת שלו, "הכנסייה באוברס" (1890). המוני מבקרים נוסעים מדי יום למוזיאון ד'אורסי בפריז, כדי לראות את הציור האיקוני. אולם אם היו נוסעים ברכבת שעה צפונה, מפריז לעיירה אוברס-סור-אוייס, הם יכלו לראות את הכנסייה עצמה.

לא תמיד כל כך פשוט לזהות את מיקומם האמיתי של ציורים מפורסמים. חלק גדול מכך נובע מהעובדה שבשנים שקדמו לאימפרסיוניזם (שנות ה-60 של המאה ה-19), דיוקנאות היו באופנה יותר מאשר נופים ורגע לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הקוביזם מרד במוסכמות ואילץ את האמנות לעבר הפשטה, מה שהופך את זיהוי האתר של כל ציור לקשה יותר.

מרפסת בית קפה בלילה Café Terrace at Night
ארלס, צרפת

וינסנט ואן גוך התגורר למעלה משנה בעיר ארל בצרפת, בה צייר כמה מיצירותיו המהוללות ביותר, שם האמן הפוסט-אימפרסיוניסטי גם סבל מההתמוטטות הנפשית המפורסמת שלו, שבשיאה כרת את אוזנו השמאלית. את בית הקפה הוא צייר בלילה בתחילת הסתיו 1888, כארבעה חודשים לפני כן.  כיום, המבקרים עדיין יכולים לשבת בבית הקפה הזה, ללגום קפה ולתהות מדוע צריך לקחת את החיים כל כך קשה, במקום מרגיע שכזה.

הכנסייה באוברס
אובר-סור-אוייז, צרפת

במהלך שהותו באוברס-סור-אוייז, השלים ואן גוך לעיתים ציור ביום. העיירה הנמצאת שעה צפונית לפריז, מלאה בציוני דרך שהמאסטר ההולנדי צייר בהינף יד. הכנסייה באובר, אחת היצירות המפורסמות ביותר של ואן גוך, צוירה במהלך החודשים האחרונים לחייו. הכנסייה עצמה ממוקמת קרוב מאוד למקום מנוחתו הסופית של האמן.

ליל כוכבים מעל הרון
ארלס, צרפת

אפשר להסיק כי המיקום שאותו צייר ואן גוך בליל הכוכבים האייקוני שלו מעל הרון (1888), היה זה בו ביקר לעתים קרובות – בערך 500 מטרים מהבית הצהוב, בית האמן בארל. וינסנט תיאר את ציורו המפורסם במכתב לאחיו הצעיר תיאו: "השמיים עם כוכבים צויר בלילה, הם והמים כחולים, האדמה סגולה, העיירה כחולה וסגולה. השתקפויות זהובות ורודות ושני פסלים צבעוניים של אוהבים בחזית".

גשר The Langlois Bridge
ארלס, צרפת

בעוד ואן גוך שמר מרחק מהתושבים המקומיים, שהכירו אותו כסוציופת (נטען כי פעם הופצה בעיר עצומה להרחקתו מארל), הוא עדיין השקיע זמן רב בהנצחת סצינות יומיומיות של חיי העיר. כאן קבוצה של נשים מקומיות מכבסת כביסה בתעלה שמשתרעת לצד גשר לנגלויס, שנמצא שם גם כיום.

לה מולין דה לה גאלט Le Moulin de la Galette
פריז

בפברואר 1886 עבר וינסנט ואן גוך בפתאומיות מאנטוורפן שבבלגיה לפריס ועבר לבית אחיו תיאו. אנו יודעים שתיאו לא שמח לאורח החדש, ווינסנט שביקש להתנסות בצבעים נועזים יותר, היה מסתובב ברחובות עירו החדשה ומצייר את הסצנות הרבות בהן נתקל. האחת היתה לה מולן דה לה גאלט, במונמארטר, אותה שכונה שאחיו התגורר בה באותה תקופה.

שדה חיטה עם עורבים
אוברס-סור-אויז, צרפת

אי אפשר לדעת אם הציור (1890) היה הציור האחרון של האמן (בגלל שהעורבים מבשרי הרעות, בישרו על סערה ממשמשת ובאה). עם זאת, מה שאנחנו כן יודעים בוודאות, הן שתי עובדות: ראשית, הציור הושלם בסוף ימיו הקצרים (ואן גוך נפטר בגיל 37, עשור לאחר שהפך לאמן) ושנית, ששדות החיטה המתוארים בציור ממוקמים למעשה ממש מאחורי קיר בית העלמין בו מונחת מצבתו של ואן גוך. אחיו תיאו – שמת פחות משנה אחרי אחיו הבכור, בגלל סיבוכים שנובעים מעגבת – קבור לצידו של וינסנט.