גיורא אוריין בעת הקמת חנות סוהו הראשונה, בדיזנגוף סנטר. צילום: טלי שני, הארץ

1
חנות העיצוב הישראלי הראשונה בישראל
החנות-גלריה החלוצית הראשונה אשר כולה על טהרת העיצוב הישראלי, נפתחה ב-2001 ברמת השרון. למעצבים המקומיים הייתה סוף סוף חנות עיצוב, בה יכלו למכור את פרי עמלם ורבים מהשמות הגדולים, אף החלו בה את דרכם.
היה זה מרכז תרבות קטן, מיקרוקוסמוס שהכיל חנות לספרי תרבות חזותית, גלריה לתערוכות עיצוב ואמנות מתחלפות וערבי הרצאות ומפגשים עם יוצרים (כמו אגי משעול, עמוס עוז, דני קרמן, אבנר כץ ועוד). זה היה מהלך חדשני בישראל באותה עת, כאשר עיצוב נתפס לרוב כפונקציונלי ולא כתחום תרבותי. הגלריה פתחה לראשונה בישראל שפה חדשה של עיצוב כתרבות, מקום שבו חפץ מעוצב לא נמדד רק בתפקוד שלו, אלא גם בחשיבה ובמסר שהוא נושא.
ההצלחה של המקום שימשה קרש קפיצה למיזמים נוספים של אוריין: סוהו בדיזנגוף סנטר, הרובע ביפו ומתחמי עיצוב אחרים, שהביאו את העיצוב הישראלי למרכזי קהל רחבים יותר.

2
סוהו חנות ומרכז העיצוב הראשון בארץ
סוהו הייתה קוספט תרבותי חדש ומקורי, בתקופה שבה נפתחה החנות הראשונה בקניון פופולארי (דיזנגוף סנטר 2004) והיא עשתה מהפכה תרבותית-צרכנית בארץ. עד אז, כשאמרו את המילה "עיצוב", התכוונו לעיצוב פנים של הבית ואילו סוהו הייתה הראשונה שהביאה עיצוב במלוא תחומיו – כולל חפצים מעוצבים. כדי להדגיש את הבשורה, הוצגה בה אפילו למכירה מכונית סמארט קטנה.
החנות הפכה למוקד עלייה לרגל ושכנעה את הקהל הישראלי לראות במוצרי עיצוב לא מותרות, אלא חלק מאורח החיים. סוהו הייתה מהראשונות שהפכו עיצוב ל-lifestyle brand, הרבה לפני שהתחום הפך למיינסטרים ושינתה את הדרך שבה ישראלים תפסו עיצוב.
סוהו הציגה מוצרים בצורה של תערוכה מתמדת, כמו בגלריה ולא על מדפים צפופים כמו בחנויות סטנדרטיות. כל ביקור בחנות, היה חווית סיבוב בתערוכת עיצוב עדכנית מכל העולם. היא הקדימה בכך את חנויות הקונספט שבאו בעקבותיה. (עיצוב פנים: גד הלפרין).

3
אות העיצוב הישראלי, התחרות הראשונה והיוקרתית בתחומה
תחרות שנתית, שהחלה כיוזמה פרטית שהפכה לעמותה, להעלות מדי שנה על נס את הישגי האדריכלים והמעצבים בישראל ולקרב את הציבור בארץ לתחומי תרבות אלה. התחרות זכתה למקום של כבוד כיוקרתית בתחומה ("האוסקר הישראלי"), בזכות איכותה והרף הגבוה אותו הציבה: מדי שנה, מאות עבודות ממיטב העשייה בתחום, נבחנו על ידי חבר שופטים מאושיות הענף – וב"אות העיצוב" זכו אך ורק מי שנבחרו על ידי כל השופטים, פה אחד.
התחרות פעלה בשיתוף גופים ציבוריים, מוסדות אקדמיים ועמותות מקצועיות, כגון משרד השכון והבנוי, מרכז השלטון המקומי, אגוד מהנדסי ערים, רשות הטבע והגנים, התאחדות בוני הארץ, הטכניון בחיפה, בצלאל ועוד. טקס הענקת הפרסים, התקיים בהיכל התרבות, במוזיאון ת"א או באוניברסיטת ת"א ופתחו אותו אישים כמו שמעון פרס, שרים ואנשי ציבור.

4
מגזין פרימיום לאדריכלות ועיצוב: DOMUS ו-d+a
כתב העת הבינלאומי האייקוני DOMUS מופץ ב-117 מדינות, הוא הוותיק (נוסד ב-1928) ובין הנחשבים והמשפיעים ביותר בתחומו בעולם. בשנת 2009, חתם אוריין על זיכיון רשמי להוצאת גרסה של המגזין בעברית, אשר עם השנים, זכה למיתוג ושם חדש – d+a.
המגזין שימש גם כפלטפורמה בינלאומית ליצירה ישראלית, פרויקטים מקומיים זכו לחשיפה תחת המותג domus, מה שהקנה להם נראות ויוקרה גם בזירה העולמית. המגזין יצר דיאלוג בין סצנת העיצוב הישראלית, לבין הזירה העולמית.
המגזין יצר רף מקצועי ואיכותי חדש וגבוה בענף, שנמדד מול העיתונות הבינלאומית, למשל באיכות הכתבות והכותבים (מהסופרת דורית רביניאן ועד לאוצרת העיצוב של ה-MoMa פאולה אנטונלי ואלסנדרו מנדיני). שער המגזין נשא תמיד יצירה אמנותית איכותית. יחד עם המעצב דן רייזינגר, יזם המגזין עיצוב שער למגזין, שלא היה לו תקדים בכלל בעולם: הדפסת מספר שערים שונים ומשתנים לאותו גיליון.
למעשה, המותג נתפס כחותמת איכות – ההופעה במגזין מסמלת שהפרויקט או היוצר נמדדים לפי הסטנדרטים הגבוהים ביותר בעולם האדריכלות הועיצוב.
המגזין ממשיך להתקיים כיום גם כאתר תוכן רחב, עם תחומי יצירה רבים, בנוסף לאדריכלות ועיצוב – כחלק ממארג שלם ולא כעולמות מופרדים.

5
ספר העיצוב הישראלי הראשון בעולם
דורות של יוצרים ישראלים, יצרו כאן יצירות מופלאות לאורך עשרות שנים, אך אף אחד לא יכול היה לקרוא ולהתוודע לכל זה, כמעט בכלל – עד אשר יצא לאור בשנת 2002, ספר העיצוב הישראלי הראשון בעולם “ממוזיאון ישראל ועד שוק הכרמל”.
בניגוד לרוב ספרי העיצוב, המתמקדים רק בעיצוב האליטיסטי, הרי שספר זה חולק ל-3 פרקים: עיצוב המוצג במוזיאונים, עיצוב המייצג את התעשייה הפונקציונלית (כמו מיכל נגרין וגוטקס) וכן, עיצוב שנוצר על ידי החברה הישראלית, ללא מעצבים מקצועיים (על חוף הים, בקניונים ובאיי תנועה).
הספר התקבל ברגשות מעורבים בקרב קהילת המעצבים “האליטיסטית”, אשר ראו חילול קודש בהצגת עיצוב מוזיאלי לצד עממי, אך מהר מאד הפך לשגריר שהיה חסר לישראל, בארץ ובעולם: שגרירות ישראל ברומא, הצליחה באמצעותו לשכנע את הנהלת יריד העיצוב הבינלאומי במילאנו, לשבץ אצלה בפעם הראשונה גם תצוגה של עיצוב ישראלי. בעקבות זאת, דאג משרד החוץ הישראלי, שנספחי התרבות בכל שגרירויות ישראל בעולם, יחזיקו עותק של הספר.
כאשר מל באיירס, ערך את האנציקלופדיה לעיצוב הראשונה בעולם של מוזיאון MoMa, בניו-יורק, הוא התרשם מהעבודות המוצגות בספר ונעזר בו בהוספת ייצוג של מעצבים ישראליים לאנציקלופדיה, כולל את הוצאת אוריין.

ספר העיצוב הישראלי הראשון, במהדורת החדשות

6
תכנית העיצוב הראשונה בטלוויזיה: "דברים", ערוץ 10
תכנית העיצוב הראשונה והיחידה עד היום הזה, אשר עסקה בעיצוב על כל תחומיו (ולא רק עיצוב לבית) ובכל ההיבטים – מהתאורטיים והפילוסופיים ועד לצרכניים, מהעכשוויים ועד לעתידניים, מאלה המתרחשים במוזיאונים ובגלריות ואלה המתחוללים ברחוב ובקניון. את התכנית יזם, ערך וגם התכבד להגיש כמומחה, אוריין, לצידן של מגישות מקצועיות מתחלפות, כמו אלונה פרידמן ומיכאלה ברקו.

7
מדריכי הצרכנות הראשונים שדירגו איכות בנייה ואחזקה: תרבות דיור / דו"ח המגן לצרכן
מדריכי הצרכנות לוועדי בתים ולדיירים, בשם "תרבות דיור", אשר הפכו בהמשך למדריך "המגן לצרכן", הופצו ברחבי הארץ בשנות ה-80, בחסות האגודה לתרבות הדיור ובשיתוף המועצה לצרכנות, הרשות להגנת הצרכן, מכון התקנים ועוד. במדריכים הופיעו רק נותני שירות ומוצרים תיקניים, אשר אושרו על ידי הגופים הציבוריים השותפים למפעל. בהמשך, יצא "דו"ח המגן לצרכן" השנתי, אשר דירג רמת שירותים ומוצרים בענף הבניה ואחזקת מבנים, בהתבסס על סקר שוק מקיף (המדריכים הקדימו את זמנם: כיום קוראים לזה "מדרג", "יצאת צדיק" וכדומה). כמדריכים של גוף ציבורי, הם פורסמו בתשדירים בטלוויזיה, שהפיקה המו"לית, בעידן טרום הטלוויזיה המסחרית והם גם הומלצו בתכנית הצרכנות רבת ההשפעה "כלבוטק".