שפת העיצוב, לכן, הכילה צבע, מרקם וגחמות. כל אלמנט בא לספר סיפור, לשרת מטרה פונקציונלית ורגשית כאחד. כמו הקנבס של שאגאל, בית זה הוא התגלות של זיכרונות, פנטזיה וטופוגרפיה רגשית שקשה לפענוח. הבית נפתח לאט: ציור קיר מצויר ביד כאן, גוף תאורה פיסולי שם, ודלת המשמשת גם כפריט פיסולי. בסלון ספה עשויה מתערובת בדים, נדנדה הודית מסורתית, בפינת האוכל משטח שולחן משיש ורוד משובץ בגופי פליז שמימיים: ירחים, כוכבים, מסלולים בקוסמוס. חדר השינה מלכותי, אינטימי ואקסצנטרי. מיטת העץ המגולפת מזכירה בתים ישנים בקולקטה, מאחורי המיטה דיוקן מצויר ביד של המשפחה משוטטת ביער גחמני. "הדימויים והמוטיבים נבחרו בקפידה כדי לחגוג שמחה, צבע וסיפור סיפורים, והופכים כל קיר פשוט לקנבס של דמיון", אומרת המעצבת, ששילבה בהם סיפורים אישיים ומורשת משפחתית. שופע ומעוטר ללא התנצלות, בדיוק כפי ששאגאל טשטש את גבולות הזמן וההיגיון, בית מגורים זה מטשטש תפקוד וסיפור, מציאות וחלום.

צילום Kuber Shah
סטיילינג Studio Pravah

מארק שאגל