אדריכלית מיכל זיסו: "אם נתכנן בלי כל הדברים שאנחנו מכירים – טמפרטורה, אטמוספירה, גרביטציה, צבע השמים – יכול להיות שגם הרעיונות שלנו יהיו אחרים. זה עוזר לשבור את התבניות שלנו".

שטף האירועים והחדשות בעולם מצביע בבירור על כך שכדור הארץ שלנו השתגע. יזמים כמו אילון מאסק כבר הבינו את הפוטנציאל והוא מיהר להשקיע מיליונים בתכנון התיישבות על המאדים, כנראה בהנחה שיהיה לה ביקוש רב, מאחר ונפשה העייפה של רובנו נקעה מהחיים על הפלנטה המטורללת שלנו. כך וודאי שתמצאו עובדה מרגיעה ואולי גם מועילה, בכך שיש גם כבר גם מי שתתכנן ותעצב עבורכם את בית החלומות בחלל, שבו תוכלו להרגיש בשמיים, על באמת: מיכל זיסו היא אדריכלית ארץ וחלל ואם התקציב עדיין לא מרשה לכם את הרילוקיישן, היא תלמד אתכם איך תוכלו לשפר את חייכם כאן, בהשראת החיים על המאדים.

"אם יצליחו להפוך את המאדים למקום שאפשר לחיות בו, זה אומר שבטוח אפשר עוד להציל את כדור הארץ".

מה את מתכננת בחלל ולמי בדיוק?

כיום יש שני אדריכלי חלל בישראל, אני ואדריכל אלון שיקאר. יש רק אוניברסיטה אחת בעולם שיש בה תואר שני באדריכלות חלל, בטקסס, אלא שהיא מתמקדת יותר בחומרים וקונסטרוקציות ופחות במימשק בין החלל לבני אדם. קיימת גם אוניברסיטת החלל הבינלאומית, ששם אני קיבלתי את הרקע הנדרש לעשות את מה שאני עושה. אבל שני המוסדות האלה לא מכשירים אדריכלים. תכנית הלימודים שלהן מקנה הרבה מאד ידע בתחומים אחרים של חלל – רפואת חלל, חוקת חלל וכדומה.
יש שני היבטים באדריכלות חלל, הראשון מתייחס לתכנון של שלוש טיפולוגיות של אדריכלות – תחנות חלל כמו תחנת החלל הבינלאומית, חלליות ומבני מגורים הקרואים "הביטטים" על הירח או המאדים.

אדריכלית ארץ וחלל מיכל זיסו. צילום: Ira Foxy Khalistonov

מעבר לזה קיים היבט שני: אנחנו כאדריכלים על פני כדור הארץ, מכירים את כל המאפיינים של הסביבה שלנו, כי הרי אנחנו חיים ונושמים אותה. אבל בשביל להיות אדריכל חלל, אתה צריך קודם כל להבין את התנאים המיוחדים ויוצאי הדופן של סביבה בחלל. את הידע הזה רכשתי באוניברסיטת החלל הבינלאומית. שם לימדו אותי רופאים של נאס"א, מה קורה לגוף האדם ולחומרים בחלל, למדתי איך אנחנו טסים לחלל, מה נמצא בחלל ובכלל את ההיסטוריה של התעופה האנושית. לימדו אותי שם אסטרונאוטים מהניסיון שלהם איך הם חיו את היומיום שלהם בחלל. כל זה מאד שונה ממה שאנחנו מכירים פה בכדור הארץ. גם שם התלמידים אינם אדריכלים אלא הם לרוב פיזיקאים, ביולוגים, גיאולוגיים, אנשים שרוצים להקים סטארט אפים, יצאו מהאוניברסיטה אסטרונאוטים, אלה שהקימו את סוכנות החלל האוסטרלית, למשל – הבוגרים הם כל אותם אנשים שבסופו של דבר מנהלים את תעשיית החלל הבינלאומית.

תכנון התיישבות שוויונית על פני המאדים. מיכל זיסו עבור תחרות "מארסטופיה"

והנה יצאה ממנה גם אדריכלית ארץ וחלל. כשהיא הלכה ללמוד את זה, היא ידעה למה ומה היא תעשה עם ההתמחות הזו שלה?

אחרי הלימודים בטכניון ב-2011, עבדתי במשרד של אדריכל משה צור ואחרי זה בניו-יורק. תכננתי פרוייקטים גדולים. כשחזרתי ארצה פתחתי משרד אדריכלות משלי וזה התגלגל לאדריכלות חלל.
הכל בעצם התחיל בפרויקט רעיוני שתכננתי לתחרות בינלאומית קונספטואלית של חיים על המאדים, בשם "מארסטופיה", שהזמינה את המתחרים לתכנן מושבות על המאדים. חשבתי שאולי זו הזדמנות לחקור ולתכנן מחדש התיישבות שוויונית מגדרית.
במהלך ההתכנון הבנתי שסביבות החלל הקיצוניות האלה והשונות בתכלית מזו שלנו, מאפשרות לנו לחשוב מחדש ואחרת על איך אנחנו חיים כאן על הכדור שלנו. ההבנה הזו בתכנון הזה שעשיתי, שינתה אותי לגמרי, הבנתי שאני יכולה לעשות שני דברים, הראשון לעבוד כאדריכלית בתעשיית החלל, עליה התוודעתי ולמדתי עוד בצבא כשהייתי ב-8200 ובהמשך, כל מה שקראתי באתר של נאס"א. שנית, כשסיפרתי לאנשים שתכננתי התיישבות שמושתתת על ערכי שיוויון מגדרי על פני המאדים, ראיתי שפה קל לי יותר לדבר איתם על הצורך לעשות שינוי וגם ליצור תכנון מותאם מגדרית, כל הנושאים שאנשים לא אוהבים לדבר עליהם, פתאום הצלחתי לדבר על זה דרך המחשה של סביבה חיצונית והיפוטתית בחלל. אמרתי אז לעצמי שהשלב הגדול הבא אחרי אדריכלית של מגדלים במנהטן, זה לעבוד בנאס"א ולתכנן בחלל.

"המון דברים שמפתחים עבור החלל יכולים לשרת אותנו במה שאנחנו עושים כאן או הולך לקרות בכדור הארץ"

מה עושה מי שרוצה להיות אדריכלית שמתכננת בחלל?

אודה על האמת, שמפה הדברים התגלגלו מעליהם ולא לפי מטרות או יעדים שהגדרתי מראש וחתרתי להשיג אותם. הרציתי על הפרויקט שתכננתי על המאדים עבור התחרות, ב-TED-X ואסטרוביולוגית שעובדת בתעשיית החלל, אשר נחשפה להרצאה, הזמינה אותי לסדנא של סוכנות החלל הישראלית. שם הייתה דריסת הרגל הראשונה שלי בה הכרתי הרבה אנשים מהתחום בעולם ובארץ. ראש נאס"א גם הגיע לשם כדי להרצות לנו ואני דאגתי לשבת לידו, למשוך את תשומת ליבו וייצרתי קשרים איתו ובהמשך עם אנשים נוספים מנאס"א.
זה היה המקום והזמן בהם קיבלתי את הדחיפה ללכת וללמוד באוניברסיטת החלל הבינלאומית, אליה הגעתי בעזרת מלגה שקיבלתי מסוכנות החלל הישראלית וקרן רמון.
בהמשך הוזמנתי לתת הרצאה ב-TED-X בצרפת, בה נכחו הרבה חוקרים מנאס"א. יצרתי איתם נטורק של קשרים שבאמצעותם הגעתי לעבוד עם נאס"א – הרצתי בפני המהנדסים והמדענים שלהם, על תכנון מותאם אנוש, בסדנאות פנימיות. כך גם הגעתי אז להגדרה המקצועית שלי כאדריכלית חלל.

אז הגשמת את שאיפתך והנה את אדריכלית ארץ וגם חלל. אז מה עושים עם ההתמחות הזו, ממשיכים לתכנן בתים בארץ?

כיום אני עוסקת במחקר ויועצת על החיבור בין אדריכלות ועיצוב בתעשיית החלל. אני נותנת הרצאות ועובדת עם אנשים שמתעסקים בחדשנות ובעתידנות, אני מביאה קונצפטים היכן שצריך לחשוב אחרת, כמו קונצפטים לפרויקטים באדריכלות, או רפואה או תעשיית הרכב. קיימתי למשל סדנא ליצרנית הרכב BMW על איך להסתכל קדימה על תעשיית הרכב. אני משתמשת בחלל ככלי עזר איך העולם הולך להשתנות ואיך להתכונן לזה.

זה באמת מצית את הדימיון ומהנה כשאתה כאדריכל יושב כאן וכבול לתעשיית הבנייה המדשדשת, אילוצי יזמים, חוקי בנייה וביורוקרטיה ברשויות – ופתאום אומרים לו בוא תתכנן מגורים על הירח, אבל זה נשמע כמו תרגיל לסטודנטים. איזו תועלת זה מביא לנו, אלה שאיתרע מזלם להתגורר על פני הפלנטה האומללה הזו?

בעבר המחשבה הייתה איך להתאים את האדם לסביבה ולאדריכלות מאשר לשנות את האדריכלות שתתאים לבנאדם. עכשיו כבר מבינים את ההשפעה של הסביבה על התפקוד של האנשים. לכן, בגלל שבחלל קיימות סביבות שונות, זו הזדמנות ללמוד מהן ולהפיק לקחים עבורנו – סביבות כאלה שעוברות הרבה מאד פעמים בין אור לחושך, או שבהן טמפרטורה אחידה כל הזמן – למשל, על הירח יש לך 14 ימים של חושך ו-14 ימים של אור ומאד קר או מאד חם, במאדים השמיים אדומים כל היום והשקיעות כחולות. כל סביבה כזו היא עולם חדש עם סט תנאים שונה לחלוטין ממה שיש לנו כאן. אם נתכנן בלי כל הדברים שאנחנו מכירים – טמפרטורה, אטמוספירה, גרביטציה, צבע השמים – יכול להיות שגם הרעיונות שלנו יהיו אחרים. זה עוזר לשבור את התבניות שלנו.
קח למשל את העובדה שבירח כל עצם שוקל שישית ממשקלו – איך הנתון הזה משפיע על התכנון האדריכלי? ראיתי בנאס"א אנשים שמתכננים מבנים על הירח והם בכלל לא אדריכלים. שאלתי אותם "בשביל מה אתם מתכננים מדרגות? הרי אפשר לעלות בניתור למעלה בגלל המשקל הקל וחוסר כח הכבידה". המציאות הכל כך שונה וקיצונית בחלל, מביאה לכך שנוצרות שם הרבה מאד המצאות, שכדאי לנו להביא ולאמץ אותן גם אצלנו בכדור הארץ. למשל, בתחום הבנייה הירוקה. הרי בחלל אין לנו שום תשתיות כמו מים וחשמל וצריך לתכנן את המבנה כך שיספק לעצמו את האנרגיה, ייצר לעצמו את האוכל ויפסטר את המים, יספק לעצמו את הטמפרטורה והחמצן וימחזר פסולת. אז אם אנחנו יודעים לתכנן את כל זה עבור החיים בחלל – זו בשורה בשבילנו כאן, כאשר אנחנו מפחדים מההתחממות הגלובלית, רוצים לעודד בנייה ירוקה ושימוש בחומרים מקומיים.
המון דברים שמפתחים שם יכולים לשרת אותנו במה שאנחנו עושים כאן או הולך לקרות בכדור הארץ. אני שואבת מזה המון אופטימיות, כי אם יצליחו להפוך את המאדים למקום שאפשר לחיות בו, זה אומר שבטוח אפשר עוד להציל את כדור הארץ.

הכוכב הכחול והכוכב האדום by theZISO

אז בואי נסכם – מה זו אדריכלות חלל?

אדריכלות חלל היא תחום המשלב מחקר, תכנון ועיצוב של סביבות מחיה מחוץ לכדור הארץ – מקומות שבהם בני אדם נדרשים לשרוד, לתפקד ואף לשגשג בתנאי קיצון שונים מכל מה שאנו מכירים כאן. המשמעות היא להכיר לעומק סביבות שונות המשפיעות באופן אחר על התנהגות החומר, כולל על גוף האדם ולדעת לא רק לפעול בתוכן אלא להשתמש בחוכמה ביתרונות היחודיים שהן מציגות עבור שיפור החוויה האנושית. בנוסף, להיות אדריכלית חלל זה אומר לדעת לעבוד בתוך ובשיתוף פעולה צמוד של אקו־סיסטם מקצועי רחב בהרבה הכולל: מהנדסי חלל, רופאים, פסיכולוגים, ביולוגים, אנשי טכנולוגיה, חוקרי התנהגות, מערכות חכמות ועוד.
אל הידע הזה אני באופן אישי מביאה גם את הבסיס שלי כאדריכלית ארץ, עם ניסיון בפרויקטים מורכבים בקנה־מידה גדול, כולל מגדלים וסביבות עירוניות מורכבות. הניסיון הזה בתכלול מערכות, ניהול גופי ידע מגוונים והבנת מורכבויות תכנון – הוא שמאפשר לי לתכלל גם פרויקטים חלליים עתירי־מערכות. זאת, בשילוב עם מחויבות עמוקה לתכנון מותאם אנוש ומגוון אנושי, ממצב אותי כיום בין אדריכלי החלל הבודדים אם לא היחידה בעולם המתמחה בנושא ומוכרת ככזו בתעשייה הבינלאומית.
כמי שמגיעה מעולמות החלל חזרה אל הקרקע, אני מביאה את מודל העבודה העתידי הזה: יצירת מערכות ומרחבים שדורשים חשיבה קרוס־דיסציפלינרית עמוקה במציאות בה הגבולות בין הדיסציפלינות מתמוססים ויכולת לתווך בין עולמות תוכן שבעבר לא דיברו זה עם זה. בפועל, אני משתפת פעולה באופנים שונים עם סוכנויות חלל, לצד ליווי של גופי הייטק, ממשלה ועוד, המחפשים חשיבה אחרת – כשצריך לפתור בעיה מורכבת, או כשעולה צורך לפיתוח חדש שמחייב דמיון, ראייה עתידנית, חומריות וראיית מערכתית.
אדריכלות חלל מאפשרת לנו להסתכל על הסביבה הבנויה ועל החיים שלנו בעיניים חדשות, היא מאפשרת לנו את החופש לשאול שאלות, להטיל ספק במוכר לנו, לבחון את יעילותו, ולהמציא מחדש את הכלים והמרחבים המשרתים את החיים האנושיים המודרניים בעולם המשתנה בקצב אקספוננציאלי בכל אספקט אפשרי.

אנשי מאדים ואנשי ארץ. איור: אריק פוירליכט

מה אנחנו יכולים ללמוד על כדור הארץ מאדריכלות חלל?

בחלל אנחנו פוגשים גרסה מועצמת של אתגרים שכבר מתרחשים כאן – או שצפויים להתרחש בעתיד. זוהי מעבדה קיצונית המאלצת אותנו להתמודד עם טמפרטורות קיצון, חוסר בחמצן, תלות גוברת בטכנולוגיה כחלק בלתי נפרד ממערכות הבנייה, וגם עם סוגיות חברתיות, בריאותיות ופסיכולוגיות שאפשר לפתור באמצעות תכנון ועיצוב נכונים. העובדה שבחלל אין מרחב לטעויות מחייבת פתרונות מדויקים, יעילים וריג'נרטיביים – ידע שמניח תשתית למה שנצטרך לפתח גם כאן.
לדוגמא, שימוש בחומרים מקומיים לבנייה (ISRU- In-Situ Resource Utilization). בחלל זאת עובדה בשטח: אי אפשר להביא לירח או למאדים את חומרי הבנייה מכדור הארץ, ולכן לומדים לפתח שיטות בנייה ממקור מקומי בלבד. על פני כדור הארץ זה הופך מיתרון סביבתי לבונוס קריטי – הפחתת שינוע, עלויות ופגיעה אקלימית. בנוסף, ארכיטקטורה חללית פועלת תמיד בתוך מערכות סגורות: סביבות שממחזרות או מייצרות מחדש אנרגיה, מים, אוויר, מזון וחומרים הפועלות באופן חכם ומבוקר. אלה אותם עקרונות שיידרשו לבנייה ססטיינבילית וריג'נרטיבית כאן, בעידן שבו משאבים מוגבלים ושמירה סביבתית מצריכה חשיבה מערכתית עמוקה.
מעבר לכך, תכנון לסביבות חלליות מחייב בחינה מחדש של השפעת המרחב על האדם: איך חומר, אור, מרחב, טופולוגיה וסביבה אנושית חיצונית (או החוסר בה) מאפשרים תפקוד יומיומי, רווחה ובריאות נפשית. אותן תובנות יכולות להיות מתורגמות ישירות לכדור הארץ – לשיפור איכות החיים, ליצירת סביבות שמקדמות תפקוד מיטבי, ולפיתוח מודלים של מגורים ועבודה שמתאימים לעתיד משתנה.
אנו משתמשים באופן יומיומי במוצרים שפותחו עבור אסטרונאוטים לסביבת חלל, אך לרוב ללא מודעות, וללא "יבוא" מושכל עם ראייה עתידית מכוונת. בסופו של דבר, החלל מאפשר לנו לחשוב אחרת על הבנייה, על משאבים ועל חוויית החיים האנושית – ולחזור לכאן עם כלים פרקטיים שמקדמים אותנו לעבר עתיד בר-קיימא, חכם וטוב יותר. אם נדע ללמוד ממה שנעשה בחלל ולייבא את החדשנות המתפתחת עבורו חזרה לכדור הארץ, נוכל להתמודד עם כל אתגר עתידי. בסופו של דבר, למרות הכול, כדור הארץ הוא עדיין ארץ הפלאות שלנו בהשוואה לחלל הקיצוני, ומתוך זה ניתן (ומומלץ) לשאוב אופטימיות עמוקה לגבי עתידו ועתידנו.