היא אמנית אאוטסיידרית אמריקאית-בריטית, סופרת עשרות ספרי בישול הנושאות חתימה של הוצאות לאור יוקרתיות ושפית המככבת בטלוויזיה, המתגוררת במזרח לונדון ובניו יורק. בראשית דרכה הייתה מורה, אשר בסוף שנות ה-60, הייתה המורה הלבנה הראשונה בבית ספר שחור בג'ורג'יה. היא הצטרפה לסצנת האמנות האאוטסיידרית של בריטניה כשהייתה בת 58, בגדיה עשויים מבדים שנאספו בשווקי פשפשים ובחנויות יד שנייה ומשם היא גם מוצאת החומרים המרכיבים את האמנות שלה.

את ביתה הפכה Sue Kreitzman ל"ארץ פלאות מקסימליסטית". במקור, זה היה מבנה משרדים אפור של מועצת האזור, היא הכפילה את גודלו על ידי רכישת הנכס הסמוך ופריצת הקירות.
כל סנטימטר בפנים הבית משמש כגלריה לאמנות שלה והחללים מתפוצצים בצבעים אדומים לוהטים, ורודים חשמליים וצהובים, עם אסמבלאז'ים של בובות ראווה ופסלי אלות, בית שהוא מיצב חי.
"אני לובשת אמנות. אין לי הפרדה בין חיים לאמנות. החיים הם אמנות, אמנות הם חיים. כשאני יוצאת מהבית, אני לא רוצה להשאיר אותו מאחור. אז אני עוטפת את עצמי בו. אני תופרת את הבגדים שלי בעצמי או שאני נותנת לאמנים להכין אותם בשבילי", היא מעידה.

היא חלוצה גאה במה שהיא מכנה "מהפכת הגברות הזקנות" (היא כיום בת 85). היא גילתה את ייעודה באמנות בגיל מאוחר "תמיד ידעתי שאני גרועה מאוד באמנות, כי אמרו לי את זה בכל שיעורי האמנות שלי בבית הספר ואז יום אחד", היא נזכרת, "לקחתי טוש וציירתי בת ים ונעשיתי אובססיבית לחלוטין לציור. זה היה כאילו גיליתי את הכישרון הסודי החדש הזה ולא יכולתי להפסיק עם זה."
סוג של כפילה של אייריס אפפל ז"ל. "אנחנו דומות בסגנון המוגזם שלנו ולשנינו יש שיער קצר כסוף אבל היא הרבה יותר מבוגרת ממני והרבה יותר עשירה ממני, הרבה יותר רזה והיא לא אמנית. אנחנו מאוד, מאוד שונות."
שתי הנשים, למרות ההבדלים ביניהן, צברו מעמד בסצנת האופנה המשתנה ללא הרף והשתמשו במעמדן כדי להפיח חיים וצבע בים של שחור לבן. "לא אכפת לי מאופנה, לא אכפת לי מהשוליים", היא אומרת. "אני יודעת מה אני אוהבת ואני לובשת את זה וזה משתנה כי אני תמיד יוצרת אמנות חדשה ואני תמיד שמה אותה על הגוף שלי… זה מה שזה."



























