השוק נפתח במאה ה-19 למכירת ציפורים לפליטים הוגנוטים, אלה קלוויניסטים שנמלטו מרדיפות בצרפת מהמאה ה-16 עד המאה ה-18. להוגנוטים הייתה תשוקה קולקטיבית לגידול ציפורי שיר, כמו כנריות. הוא צמח בתקופה הויקטוריאנית ובכל יום ראשון היו רחובות האזור מלאים באנשים שבאו לקנות או לצפות בכלובים, קופסאות ומכלאות של חתולים, כלבים, עכברים, צפרדעים, קופים וכמובן, ציפורים. ניתן היה לשמוע את השוק הרבה לפני שראית אותו: המולה של צווחות אווזים, משק כנפי עופות ושירת ציפורים, מתערבבת באופן לא הרמוני עם יללות כלבים, נקישות פרסות סוסים ושריקות וצעקות של מוכרים.

בעלי החיים לא נרכשו רק כחיות מחמד אלא בעיקר למשחקים. כלבים ותרנגולים נמכרו לקרבות אכזריים וזבי דם, יונים נרכשו לתחרויות וגם רווחה תחרות השירה בין ציפורים שנקראה Goldfinch slamming והייתה מאד פופולארית. התחרויות התרחשו בבתי קפה ופאבים, בהם קבוצה גדולה של אנשים התאספה לצפות בציפורים שבכלובים. מגדליהן גידלו את הציפורים בחושך ניצחי כשכלוביהן מכוסים בד, משום שהם חשבו שעיוורון ישפר את שירתן.
השוק התהדר בנדירות המרכולת שלו ובאקזוטיות של בעלי החיים. לצד ציפורים עם נוצות מדהימות שהגיעו מ"איי פיג'י או מהרי הירח", מוכרים היו צובעים ציפורים מקומיות בפחם או בדיו, ומדביקים נוצות לראשיהן כדי לשווק אותן כנדירות.

שוק Club Row ספג ביקורת כבר מההתחלה במאה ה-19, אבל היא הייתה סנובית והתמקדה בגסות הרוח, בשתיינות ובעבריינות של המוכרים המפוקפקים, שבין היתר גנבו חיות בית ומכרו אותן בשוק. אף אחד לא פצה פה על ההתאכזרות כלפי בעלי החיים, עד למאה ה-20, אז הקולות נגד השוק התגברו. פאניקה בשוק בשנת 1923 גרמה לכך שמאות כנריות וכלבים נרמסו למוות. רק בשנת 1983, תיקון לחוק חיות המחמד אסר על מכירת בעלי חיים חיים ברחוב. זה הפך את כל השוק לבלתי חוקי והוא פורק.
היום בפינת Shoreditch היכן שהתקיים השוק, פועלת מסעדת יוקרה Les Trois Garçons, אשר חולקת כבוד להיסטוריה של המקום באמצעות פוחלץ אקזוטי ענק.