ט״ו בשבט הוא חג של צמיחה, אבל לא פחות מכך - חג של תנאים לצמיחה. בטבע, אין צמיחה בלי אור. באדריכלות, האור הטבעי הוא אותו גורם שקט, כמעט מובן מאליו, שמאפשר למרחב להפוך ממבנה פיזי - לחוויה חיה, משתנה ונושמת. בעולם אורבני, צפוף ומואץ, שבו יותר ויותר שעות מהחיים מתרחשות בתוך מבנים, האור הטבעי איננו מותרות - אלא משאב תכנוני מהותי. הוא מגדיר קצב, עומק, רגש ויחסים בין אדם למקום. ההתייחסות לאור כערך בלתי ניתן למדידה היא חלק מה־DNA המקצועי של משרד אדריכלים כרמי-מלמד.
בית כנסת אוניברסיטה פתוחה רעננה, משרד כרמי מלמד אדריכלים. צלם ארדון בר חמא
בית כנסת צבאי. משרד כרמי מלמד אדריכלים
עבור עדה כרמי־מלמד, האור מעולם לא היה רק תוצאה של פתחים, אלא חומר תכנוני בפני עצמו. כפי שהיא ניסחה זאת: "קרן אור אחת, המונחת במקום המדויק, יכולה לשנות לחלוטין את תפיסת החלל – את האווירה, את עומק החומר ואת החוויה האנושית".
במחשבתה, האור אינו רק מדגיש את החומר – הוא משנה את אופיו. כך מתארת כרמי־מלמד גם את עצם המפגש בין בניין לאור: “בניין הוא בסופו של דבר דבר סטטי – הוא קובע מערכות יחסים בינו לבין עצמו ובינו לבין החוץ. אבל האור אינו סטטי. לעיתים הוא גם בלתי צפוי, והוא משנה ומטלטל את כל החומרים. השאלה האדריכלית האמיתית היא מה צריך להשקיע בבניין, כדי לאפשר לאור לרצד, ללטף את הטיח – ולהפוך אותו מחומר קשה לחומר רך.”
מימין אדריכל שותף אורי לניר, שותפה מיטל יפה, אדריכלית עדה כרמי-מלמד, אדריכל שותף עופר ארוסי. צלם רפי דלויה – ארוסי
האור, בתפיסתה, הוא גם כלי שמכוון את הגוף ואת המבט בתוך המרחב: "האור והצל מייצרים היררכיה עדינה בין חללים, בין תקרה לרצפה, בין פתוח לאינטימי. הם אינם רק מרכיב ויזואלי – אלא שפה מרחבית שלמה".
החותם שהותירה עדה כרמי־מלמד וערכו של האור, אינם מתבטאים בסגנון צורני מובהק, אלא בגישה תכנונית עמוקה: לראות באור הטבעי חומר עבודה, כלי תכנון מרכזי, ואמצעי לבניית חוויה אנושית במרחב. גישה זו ממשיכה להתקיים ולהתפתח בעבודתם של שותפי המשרד – ובראשם האדריכלים אורי לניר ועופר ארוסי.
אדריכלות ועיצוב עדה כרמי-מלמד אדריכלים. צלם ארדון בר חמא
בית ברל. אדריכלות משרד אדריכלים עדה כרמי-מלמד
בית ברל. אדריכלות משרד אדריכלים עדה כרמי-מלמד
עבור ארוסי האור הטבעי הוא מרכיב יסודי בתכנון של פרויקטים מורכבים ובקני מידה גדולים – במיוחד במבנים תעשייתיים וציבוריים, שבהם הפונקציה, המערכות והטכנולוגיה עלולות להפוך את המרחב לקר ומנוכר. בתפיסתו, החדרת אור טבעי לעומק המבנה, עבודה עם גבהים, חתכים ופתחים, ויצירת מפגשים מבוקרים בין אור לצל – הם הכלים המרכזיים ליצירת סביבה אנושית בתוך מערכות גדולות. האור מאפשר ריכוך של מסות, מגדיר כיוונים במרחב, ומסייע לבנות תחושת קנה מידה שמתייחסת לאדם ולא רק למכונה או למערכת.
עבור ארוסי, האור איננו שכבה אסתטית, אלא אמצעי תכנוני שמייצר איכות שימוש, רווחה יומיומית ותחושת מקום – גם במבנים שמראש אינם נתפסים כ“מרחבים רגשיים”.
אוניברסיטה פתוחה רעננה, עדה כרמי מלמד אדריכלים
אוניברסיטת בן גוריון, עדה כרמי מלמד אדריכלים
בית הליבה ירושלים. אדריכלות עדה כרמי-מלמד אדריכלים. צלם עמית גירון
אורי לניר רואה באור הטבעי כלי חברתי ותרבותי מובהק, בעבודתו, בפרוייקטים ציבוריים, פרטיים ובטחוניים כאחד, האור נתפס כגורם שמאפשר פתיחות, קשר ושייכות. חללים מוארים, רצפים של פתחים ומבטים החוצה, וקשר ישיר בין אור לנוף – מייצרים סביבות המעודדות מפגש, שקיפות ותחושת ביטחון.
עבור לניר, האור אינו רק משפר את איכות החלל – הוא משפיע על ההתנהגות בתוכו. הוא מאפשר קריאה ברורה של המרחב, מחזק תחושת התמצאות, ומייצר חיבור רגשי בין המשתמשים לבין המקום שבו הם לומדים, עובדים ונפגשים. במובן זה, האור הופך לכלי תכנוני שמשרת ערכים חינוכיים וקהילתיים, ולא רק שיקולים אקלימיים או חזותיים.
עדי נגב. עדה כרמי מלמד- אריאלה שניאור. צילומים קבוצת מנרב
פרוייקט מדברי. עדה כרמי-מלמד אדריכלים
קשת אילון – פנים, כיתה. אדריכל אורי לניר, הדמיה עדה כרמי מלמד אדריכלים
במשרד האדריכלים כרמי מלמד, ההתייחסות לאור הטבעי כאל ערך בלתי ניתן לתמחור – כחומר תכנוני, כגורם רגשי וכמייצר חוויה – היא חלק ישיר מהמורשת של עדה כרמי־מלמד. מורשת שממשיכה להתפתח אל פרויקטים עכשוויים, אל קני מידה שונים ואל סוגי שימוש מגוונים – מתוך הבנה עמוקה שהאור הוא לא רק מה שנכנס דרך הפתח, אלא מה שמעניק למבנה חיים.
