בשנת 1927 יצא Henry Ford, מייסד יצרנית הרכב פורד וחלוץ חזון המכונית לכל אחד, להרפתקה שאפתנית: להקים בלב האמזונס בברזיל עיר-מפעל שתספק לו גומי לייצור מכוניות. כך נולדה “Fordlândia” – יישוב שתוכנן כהעתק אידיאלי של עיירה אמריקאית, עם בתים מסודרים, מתקני פנאי ואורח חיים מוקפד בסגנון המערב התעשייתי.
בתחילה, המקום נראה כמו חלום: בריכות, מגרשי טניס, מגרשי גולף ואפילו חיות מחמד אקזוטיות. אך מאחורי החזות האידילית הסתתרה מציאות מורכבת בהרבה. ההתנגשות בין התרבות האמריקאית הממושטרת לבין אורח החיים המקומי יצרה מתחים, אלימות ומרד עובדים – כולל הרס חדרי אוכל והשלכת ציוד לנהר.

פורד לא ניסה רק “לייצר גומי” – אלא גם לעצב בני אדם. הוא כפה תזונה, משמעת והרגלים שלא התאימו לעובדים המקומיים, מה שהוביל לתסכול הולך וגובר. אך הכישלון הגדול באמת הגיע מהטבע עצמו. הניסיון ליישם חקלאות תעשייתית בלב אחד האזורים האקולוגיים המורכבים בעולם, התגלה כטעות קריטית: עצי הגומי ניטעו בצפיפות לא טבעית, מה שהוביל להתפשטות מזיקים, פטריות ומחלות שהשמידו את היבולים. פורד, שסירב להיעזר במומחים, מצא עצמו נלחם במערכת אקולוגית שלא ניתן “לאלף”.
גם התנאים האנושיים לא סייעו: חום כבד, לחות קיצונית ובידוד הפכו את החיים במקום לקשים עבור העובדים ומשפחותיהם. למרות הפסדים כבדים וכישלונות חוזרים, פורד המשיך להזרים כסף לפרויקט – מונע לא רק משיקולים כלכליים, אלא גם מאמונה אידיאולוגית עמוקה ואגו שסירב להכיר בכשלון.
בסופו של דבר, פורדלנדיה ננטשה מבלי שייצרה אפילו טיפת גומי אחת לשימוש במכוניות פורד. עד סוף מלחמת העולם השנייה, התברר כי אין רווח מגידול עצים בפורדלנדיה או בכל מקום בסביבתה. עד 1945, השוק היפני יצר גומי סינתטי חדש, וההשקעה העצומה של פורד בדרום אמריקה התייבשה בן לילה מבלי לייצר גומי למכוניותיו. האדמה העצומה שנרכשה על ידי חברת הרכב נמכרה בחזרה לממשלת ברזיל בהפסד של למעלה מ-208 מיליון דולר בשווי של היום. העיר האמריקאית בלב הג׳ונגל הפכה לרוח רפאים – בתים נטושים מכוסים בצמחייה, תשתיות מתפוררות, וזיכרון של ניסיון לשלוט בטבע ובאדם כאחד.
היום, פורדלנדיה עומדת כעדות שקטה: גם אם יש לך כסף בכמות בלתי מוגבלת, לפעמים העולם מסרב לעשות כרצונך. לא כל חזון ניתן לכפייה, במיוחד כשהוא מתעלם מהמקום, מהתרבות – ומהטבע עצמו.

הנרי פורד היה דמות מורכבת. בין הדברים הטובים שפורד הביא לעולם – ב-1908 הוא יצר את מודל T, המכונית הראשונה אי פעם שיוצרה בייצור המוני במחיר סביר, מה שהפך אותו למיליארדר. הוא האמין שעובדים בעלי שכר טוב לא יעזבו את עבודתם והעלה את רמת השתכרות עובדיו, היה ידוע כטוב לעובדיו והוא גם זה שהביא את יום העבודה של שמונה שעות. לעומת זאת, הוא לא הסתיר את דעותיו האנטישמיות, עד אשר ספג תביעת דיבה ונאלץ להתנצל בצורה משפילה. הוא המשיך לעשות עסקים עם גרמניה הנאצית גם לאחר כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה.
העיר החדשה שלו חולקה לשניים – קהילה מתוכננת עם אזור אחד למנהלים האמריקאים, המכונה הכפר האמריקאי, ואחר המיועד לעובדים הברזילאים. לצד אמונתו שעובדים צריכים לקבל שכר טוב ולא צריכים לעבוד שעות ארוכות מדי, הוא גם חשב שחשוב שאנשים יהיו בריאים – וזה אומר שהם לא צריכים לשתות אלכוהול או לעשן. הוא חשב, למשל, שריקוד זו פעילות טובה, אבל היא לא צריכה לכלול יותר מדי מגע. פורד לא רק עודד הרגלים טובים וסיפק אוכל בריא לעובדיו, הוא כפה עליהם את הדברים האלה. פקחים הגיעו למגורי הפועלים כדי לבדוק שהם חיים לפי הסטנדרטים האמריקאיים שנכפו עליהם.
העיירה פורדלנדיה עדיין קיימת, כ-3,000 איש גרים שם כיום, יש שם כנסייה קתולית, בית הארחה, בר, מסעדה ופזורים ברחבי העיר שרידים מתפוררים של בתי העיירה האמריקאית הכושלת של הנרי פורד.